גילה אדר: צמיחה דמוגרפית בקיבוצים 2009

צמיחה  דמוגרפית  בקיבוצים   2009

דו"ח  סקר

ד"ר גילה אדר

המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי, אוניברסיטת  חיפה

פתיחה

המשבר הכלכלי של שנות ה- 90 נשא עימו אופי חברתי ודמוגרפי. פרנסת הקיבוץ נפגעה באופן אנוש ויחד עם זאת  עזבו את הקיבוצים בנים ובנות רבים שהיוו את עמוד השדרה החברתי והניהולי ועתודת הצמיחה הדמוגראפית. כתוצאה מגל העזיבות קטנה האוכלוסייה, קיבוצים קטנים הפכו לזעירים, ומספר החברים בקיבוצים שנחשבו כגדולים ויציבים ירד. הגיל הממוצע של החברים עלה. בקיבוצים מסוימים הסתמן תהליך של הפיכת היישוב החי והדינמי למושב זקנים שנותר ללא סיכוי לפיתוח משקי וחברתי. מתוך המצוקה, נראה היה ששימוש בעתודות הקרקע לצרכי בינוי עשוי לתמוך במערכת הכלכלית שהתערערה.

המושבים ואחריהם הקיבוצים הבינו שמשאבי הקרקע העומדים לרשותם יכולים לשמש מנוף לא רק לפיתוח כלכלי כי אם גם לצמיחה דמוגראפית. הרעיון לקלוט תושבים שאינם חברי היישוב עלה בראשית שנות ה- 90 בעידוד משרד החקלאות. המושבים היו הראשונים לממש את האפשרות שנפתחה. הקמת שכונות חדשות, המיועדות למי שאינם חברים באגודה החקלאית, מחוץ לקו הכחול המגדיר את אזור המגורים אך בצמוד ליישוב הישן, הוקמו על אדמות המושבים החל מאמצע שנות  ה- 90. התנועה הקיבוצית השתהתה מסיבות שונות ונכנסה לתהליך רק בראשית המילניום. אפשר לקבוע שהבניה בקיבוצים קיבלה תנופה החל משנת 2005.  על מנת לבנות שכונת הרחבה כיום  נדרשים היישובים לעבור מחסומים רבים אשר מקשים על הביצוע ולכן מתפתחים מודלים חדשים.

הצמיחה הדמוגראפית

המכון לחקר הקיבוץ ליווה את הקמת השכונות החדשות במושבים החל מראשית שנות האלפים ועם הקמת ההרחבות הראשונות בתנועה הקיבוצית גם אותן (אורחן ואחרים 2001; 2003 א'; 2003 ב'). בבסיס ההחלטה לחקור את המושבים עמדה התובנה שבמוקדם או במאוחר יאמצו הקיבוצים את השיטה ויפיקו לקח מניסיון קודמיהם.

הסיבה להתעניינות המכון לחקר הקיבוץ במצב הקליטה בקיבוצים בכלל וחזרת בנים עוזבים בפרט, נובעת מממצאים שונים של סקרים ומחקרים שעסקו ועוסקים בעמדות כלפי קליטה. אם בשנות ה- 90, בשיא המשבר הכלכלי-חברתי, נטו החברים בקיבוצים לשלול את האפשרות של קליטה מסיבית, בעיקר מסיבה כלכלית, נראה היום כי גישה זו השתנתה.  פרופ' מיכל פלגי והחוקרת אליאט אורחן עקבו, באמצעות סקרי דעת קהל, שנערכו בקרב חברי הקיבוץ מטעם המכון לחקר הקיבוץ, אחר עמדות חברי הקיבוצים כלפי קליטה. הנתונים מצביעים על ירידה בהתנגדות החברים לקליטה בכלל לאחוזים בודדים בלבד (15% בשנת 2003 לעומת 6% ב- 2009; סקר דעת הקהל בקיבוצים 2009; עמ' 80 ). ירד גם שיעור החברים הסבורים שקיבוצם לא מטפל נכון בקליטת בניו ובנותיו (השיעור ירד 50% בשנת 2003 ל-40% בשנת 2009; שם; עמ' 79).  לאורך כל השנים בהן נמדדו נתונים אלה (פלגי ואורחן 2009 עמ' 79-82 ) העריכו רוב המשיבים שדחוף לקיבוצם שיעסוק בצמיחה דמוגרפית (שם). התמיכה במגמת הקליטה לחברות ולתושבות עלתה בסקרי דעת הקהל (מ- 45% בשנת 2003 ל58% בשנת 2009; שם עמ' 80).

על מנת לתמוך במגמת הקליטה בקיבוצים, הקימה התנועה הקיבוצית את המטה לצמיחה דמוגראפית. המטה מהווה את הזרוע המאיצה, מתווכת ותומכת  בכל ההיבטים הקשורים לקליטת בודדים ומשפחות נוספים אל תוך הקיבוץ.

במהלך השנים הסתמנו שני מסלולי קליטה עיקריים בנוסף לקליטה המסורתית של מצטרפים כ"חברים" מלאים לקיבוץ שמתקיימת כיום בקיבוצים שלא הופרטו. מסלול אחד הוא הקמת שכונה צמודה לקיבוץ לאוכלוסיות שונות, בנים של הקיבוץ ואחרים, הרוצים לקנות ולבנות בית במקום ואינם חברים בקיבוץ.

השכונה ממוקמת ליד הקיבוץ, כהמשכו, אך לא בתוך השטח המוגדר כשטח "המחנה" או "הקו הכחול" בו נמצאים בתי החברים של הקיבוץ (או המושב). המונח בו נהוג להשתמש על מנת להגדיר שיטה זו הוא "שכונה" או "הרחבה" או "שכונת הרחבה". במסגרת זו היישוב מחזיר את השטח המיועד לבנייה לממ"י (מועצת מקרקעי ישראל) וממ"י משווקת את המגרשים למעוניינים. רוכשי המגרשים בונים בעצמם או באמצעות גוף משווק שגם בונה, את ביתם. על המועמדים לקליטה לעבור  ועדת קבלה של היישוב ולעיתים מבחנים נוספים. בעקבות בניית ההרחבה מוקמת לרוב ביישוב רשות מוניציפאלית משותפת לקיבוץ ולשכונת ההרחבה, הנקראת "האגודה המוניציפאלית", הפועלת במקביל לוועד המקומי (מזכירות הקיבוץ). רשות זו מטפלת בכל הנושאים המוניציפאליים מטעם חברי הקיבוץ ותושבי שכונת ההרחבה כאחד. ליד האגודה המוניציפאלית ממשיכה לפעול האגודה השיתופית החקלאית שמחזיקה בידיה ומנהלת את נכסי הקיבוץ וענפיו היצרניים.

המסלול השני הוא קליטה בתוך שטח המחנה (בתוך הקו הכחול), במגרשים הניתנים לבינוי או בבתים ישנים של הקיבוץ.  במסלול זה יכול הקיבוץ להעביר לרשות המצטרפים את בתיו הפנויים או להקצות להם שטח על פי החלטותיו העצמאיות. תנאי לקליטה במסלול זה הוא קבלת הנקלטים כחברים בקיבוץ. כל הקיבוצים בעבר נהגו כך והקיבוצים השיתופיים  ממשיכים לקלוט בנים ושאינם בנים בקליטה כזאת.  הקיבוצים המתחדשים (המופרטים) מציגים למועמדים לקליטה דרישות  מיון וקבלה וכן תשלום אותו נוהג כל קיבוץ לקבוע כתנאי לקליטה, למשל דמי הצטרפות, רכישת מניה ועוד. בניית הבית או שיפוץ מבנה ישן והתשתיות היא על חשבון החברים החדשים. החברות הפורמאלית בקיבוץ עשויה להיות מלאה - כלומר חברות מלאה באגודה החקלאית הכוללת העברת ההכנסות של היחידים לקופה הכללית. האופציה השנייה היא חברות חלקית שאינה כוללת חברות מלאה באגודה השיתופית, העברת מרבית הכנסות המצטרפים לקופת הקיבוץ ושותפות בנכסיו. השם המקובל להסדר זה הוא "חברות בעצמאות כלכלית".

שיטת הסקר ומבנה הנתונים

הדו"ח הנוכחי מסתמך על שני מקורות מידע: הראשון, סקר על ההרחבות ושיטת הקליטה שנערך על ידי המטה לצמיחה דמוגראפית באפריל 2009. הסקר כלל 244 קיבוצים (כולל בית העמק).

באביב 2009 ערך המטה לצמיחה דמוגרפית סקר שמטרתו הייתה לעמוד על מצב הבניה  של ההרחבות ועל אפיוני הקליטה של המצטרפים החדשים. מקורות שונים סיפקו את המידע שהיגיע בעיקר מנציגי התנועה המלווים את הקיבוצים.

המקור השני הוא סקר שנערך במכון לחקר הקיבוץ בדגש על קליטת בנים. הנתונים נאספו בקיץ 2009. הדו"ח המוגש כאן משווה בין נתוני המטה לצמיחה ונתוני המכון לחקר הקיבוץ במשתנים זהים.

מטרת סקר זה הייתה לבחון בעיקר את קליטת בני ובנות הקיבוץ; את הגישות של הקיבוצים לקליטתם, ואת החשיבות המוקנית לקליטה. לעמוד על מידת החזרה של בנים לקיבוץ ולבחון את הטיפול הניתן לנושא זה על ידי הקיבוץ. הסקר נערך באמצעות שאלונים אשר נשלחו לכל הקיבוצים והופנו אל האחראים על הצמיחה הדמוגרפית או אל מנהלי הקהילה. התקבלו תשובות מ- 129 קיבוצים, בהם שלושה קיבוצי הקיבוץ הדתי שלא נכלל בסקר מטה הצמיחה.

על פי סקר המטה לצמיחה התפלגו הקיבוצים לפי שיטת ההתנהלות כך: 24.5%   שיתופיים, 74.5% מתחדשים, 1.0% משולבים. בשנת 2009 היו בפועל בתנועה הקיבוצית 72% קיבוצים מתחדשים, 25% שיתופיים ו- 3% משולבים. הקיבוצים בסקר המכון לחקר הקיבוץ והסקר של המטה מתפלגים בשיעורים דומים ומכאן ניתן להסיק כי הם מיצגים בצורה טובה את כלל הקיבוצים.

הרחבות

המושג שכונת הרחבה, או בקיצור "ההרחבה", מציין שכונות מגורים הנבנות מחוץ למה שמוגדר כ"שטח המחנה", "הקו הכחול"  או כינויים אחרים. הוא מתייחס לאזורי המגורים והמשק, כפי שמגודר בתוכנית המתאר של הקיבוץ. המטרות המידיות של הקמת שכונת ההרחבה היא להגדיל את מספר תושבי היישוב ולהחיות את הקיבוץ שאוכלוסייתו מזדקנת. מבחינה מוניציפאלית הקיבוץ והשכונה מהווים רשות מוניציפאלית אחת.

על פי הנתונים של המטה לצמיחה  קיימת שכונת הרחבה ברמה כלשהיא של ביצוע,  ב- 84 קיבוצים מתוך 244 קיבוצים שנכללו בסקר המטה ומהווים 34%. השיעור גבוה יותר בנתוני המכון ועומד על 40% (46 קיבוצים מתוך 115). מתוך המשיבים בסקר המכון, עוד 15 קיבוצים (13%) ציינו שאמנם הוקצה שטח לשכונה אך התוכנית הוקפאה. 25 קיבוצים (22%) הצהירו שכלל אינם מעוניינים בהקמת שכונה. לאלה יש להוסיף 17 קיבוצים שלא קולטים בכלל ועוד 12 קיבוצים בהם לא התקבלו עדיין החלטות בנושא הקליטה.

בסקר שערך המטה נרשמו 82 קיבוצים (33.6%) בהם יש הרחבה,  בסקר שערך המכון ציינו 46 (35.7%) שיש להם הרחבה בשלב כלשהו של הקמה. כאשר מוסיפים את הנתונים של המטה לצמיחה לתשובות אותם הקיבוצים שענו על סקר המכון מתקבלים נתונים על 129 קיבוצים. בקובץ המשותף, הכולל את נתוני המטה ונתוני הסקר כאחד, נמצא כי בסקר מטה הצמיחה ציינו 34 קיבוצים (26.4%) ששכונת הרחבה קיימת בהם, לעומת 30 קיבוצים מקרב העונים על סקר המכון 23.3%).

את הפער הקטן בין הנתונים ניתן להסביר בהגדרות שניתנו לרישום ההרחבה בידי המטה לצמיחה. זו קבעה כי הרחבה נרשמת כקיימת כאשר מתחיל תהליך שיווק, אולם ידוע על מקרים בהם קיבוצים פתחו במסע שיווק עוד לפני שפתחו בתכנון ובעבודות בשטח ובינתיים נאלצו לעצור את התהליך מסיבות שונות.

שאלה המבקשת פירוט על מצב ההרחבות מתוך סקר המכון בוחנת את  השלבים השונים של הקמת שכונה. הלוח הבא מפרט:

לוח 1. שלבים בהקמת שכונת הרחבה

השלב

האחוז

מספר הקיבוצים

הקמת השכונה הסתיימה

12.0

10

הבניה בביצוע

22.0

19

בשלב הכנת התשתיות

9.0

8

בשלב התכנון

10.5

9

הוקצה שטח אך ההמשך הוקפא

17.5

15

אין כוונה להקים שכונה

29.0

25

סך הכול

100.0

86

תמונת המציאות שמתקבלת מגוונת למדי. 86 קיבוצים פרטו את מצב הבניה של ההרחבה.  ב- 37 מהם יש עשייה בשטח,  ב- 10 קיבוצים הסתיימה הבניה. בתרגום לאחוזים, 43% מקרב המשיבים עוסקים בפועל בהקמת  שכונת ההרחבה.

15 קיבוצים, מתוך 49 שלפי נתוני המטה  יש בהם הרחבה, השיבו בסקר המכון כי ההרחבה נמצאת בשלב של הקמת תשתיות (5 קיבוצים), או בשלב התכנון (7 קיבוצים), או שהתוכנית הוקפאה (3 קיבוצים).

הקטגוריה של הקיבוצים המצהירים שהם נמצאים בשלב התכנון נראית לנו בעייתית מאחר שהיא עשויה להסתיר דחייה או הקפאה בפועל, לכן לא הגדרנו את ההרחבות בשלב התכנון כעשייה בשטח.

בתשובה לשאלה כיצד מתקדמת השכונה, ציינו 9 קיבוצים שרוב הבתים כבר מאוכלסים, ועוד 9 העריכו שהם בתחילת האכלוס.  17 קיבוצים נוספים ציינו שהשכונה במצב של התחלת בניה. על שאלה זו ענו 35 קיבוצים.

נראה אם כך כי בקיבוצים רבים יש כוונה וננקטו צעדים ראשונים להקמת שכונת הרחבה על יד הקיבוץ. בפועל ההתקדמות איטית ומבחינת מספר  הקיבוצים הבונים הרחבה עוד לא הייתה פריצת דרך. יש להניח שניתן ליחס חלק מן הסיבות לקשיים בהשגת האישורים המתאימים, ההשקעה הגבוהה בתשתיות הנדרשת מהקיבוץ והחלטות מגבילות שהתקבלו על ידי מינהל מקרקעי ישראל. מלבד אלה יש כמובן גם שיקולים חברתיים של הקיבוץ, שגם הם משפיעים על מימוש האפשרות לקליטה במסלול זה.

נוכל להעריך שכשליש מן הקיבוצים מממשים את  ההחלטה לבנות שכונת הרחבה לעומת כרבע מכלל הקיבוצים שחלקם לא מעוניינים בכך.

מחיר המגרש משפיע  על אפיוני האוכלוסייה המצטרפת - גובה ההכנסה- גיל- מספר ילדים - ומכאן גם על מספר הבנים. לכן נשאלה השאלה מהו מחיר מגרש בשכונה? ענו עליה 53 קיבוצים בלבד. 21 מהם (39%) השיבו כי המחיר אפסי או נמוך. לעומתם 16 (30%) קיבוצים העריכו כי המחיר גבוה עד גבוה מאד. השאר בחרו להשיב שהמחיר בינוני.

יש לציין שרוב שכונות ההרחבה שהוקמו ומוקמות מאפיינות בעיקר את הקיבוצים המתחדשים. 40 קיבוצים מתחדשים לעומת 4 בלבד מקרב השיתופיים דיווחו כי הם נמצאים באחד משלבי הביצוע של הקמת שכונה.

קליטה

אחרי שנוכחנו לדעת שרוב החברים בקיבוצים מסכימים שיש צורך לקלוט אנשים חדשים, שאלנו האם הקיבוץ עוסק בצמיחה והאם התקבלו בקיבוץ החלטות פורמאליות בנושא זה.  62% (94 קיבוצים) השיבו שיש החלטות קיבוץ לעסוק בצמיחה לעומת 14% (17קיבוצים)  שהחליטו לא לעסוק בה. 12 קיבוצים (10%) עוסקים בצמיחה ללא החלטה פורמאלית של הקיבוץ או מוסדותיו (השיבו 123 קיבוצים).

האם קיים בקיבוץ מוסד, או נושא תפקיד, העוסק בקליטה? ברוב הקיבוצים (73%) נמצא נושא או נושאי תפקיד בתחום הקליטה. ספציפית להחזרת הבנים יש נושא תפקיד ב- 19 קיבוצים בלבד.  76% מן הקיבוצים ממיינים את המועמדים לקליטה. לא תמיד את כולם אך לפחות את המועמדים שאינם בני או בנות הקיבוץ.

האם יש תוצאות לרצון ולפעולות הקליטה הננקטות? הנשאלים התבקשו לרשום את מספר המבוגרים שהצטרפו לקיבוץ בשלוש השנים האחרונות.

לוח מס' 2: מצטרפים לקיבוץ בשלוש שנים אחרונות

מספר מצטרפים בשלוש שנים אחרונות

אחוז

מספר קיבוצים

אף אחד

18.0

20

1 - 9

18.0

20

10 - 24

26.0

29

25 - 44

14.5

15

45 - 99

15.5

16

100 ומעלה

8.0

9

סך הכול

100.0

109

ממוצע = 29; חציון = 15; ס. תקן 39; מקסימום = 200.

89 קיבוצים, מתוך 109 שהשיבו לשאלה זו, דיווחו על קליטת מבוגרים במהלך שלוש השנים האחרונות, מהם 9 שקלטו מעל ל- 100 איש ואישה לעומת 20 שקלטו פחות מעשרה. אם מחלקים את סך המצטרפים ל-89 הקיבוצים הקולטים  בלבד, עולה המספר הממוצע ל- 36 מצטרפים, החציון עומד על 20 איש ואישה וסטית התקן עולה ל- 40.2.  הנתון המשמעותי הוא החציון. למחצית מן הקיבוצים  הצטרפו לאורך שלוש שנים בין אפס לחמישה עשר מבוגרים. המחצית השניי מאופיינת בהתפלגות רחבה הרבה יותר, וכוללת קיבוצים שאליהם הצטרפו מאה ויותר איש ואישה.

הסטאטוס של המצטרפים

31 מן הקיבוצים הקולטים(28%) לא קלטו בני קיבוץ בכלל. מספר הקיבוצים שאליהם הצטרפו עד 10 מבניהם/בנותיהם ובני זוגם היה  38 שהם 35% מתוך 109 קיבוצים שהגיבו לשאלה זו. ככל שעולה מספר הבנים הנקלטים יורד שעור הקיבוצים. החציון של מספר הבנים המצטרפים הוא 6 בנים ובנות ובני זוגם.

להלן המדדים המרכזיים של המצטרפים לפי הסטאטוס שלהם, בשלוש השנים האחרונות.

לוח מס' א3: הסטאטוס של המצטרפים (כלל הקיבוצים המשיבים = 129)

הסטטוס

מספר ממוצע

סטית תקן

מינימום/מקסימום

מספר קיבוצים משיבים

% הקולטים מתוך כלל המשיבים בסקר

חברים רגילים

8.5

17.0

0 - 97

84

65.1

חברים בעצמאות כלכלית

6.9

16.4

0 - 100

82

63.5

תושבים

14.3

30.1

0 - 125

83

64.3

לוח ב3: הסטאטוס של המצטרפים (הקיבוצים הקולטים בלבד)

הסטטוס

מספר ממוצע

סטית תקן

מינימום/מקסימום

מספר קיבוצים קולטים

% הקולטים מתוך כלל הקולטים בסקר

חברים רגילים

18

25.1

1 - 97

40

47.6

חברים בעצמאות כלכלית

27

23.0

6 - 100

21

25.6

תושבים

37

39.1

1 - 125

32

38.5

לוחות מס' 3 אמורים לתאר הצטרפות לקיבוץ על פי המעמד האישי במהלך שלוש השנים האחרונות. בקטגוריה של חברים רגילים נמצאת בעיקר הקליטה המסורתית של חוזרי צבא המתקבלים לחברות או נקלטים המתקבלים לחברות מלאה במלוא הזכויות והחובות של חברי הקיבוץ. המעמד של חבר/ה בעצמאות כלכלית מאפיין בעיקר את מעמדם של בני הקיבוץ החוזרים לקיבוץ בתנאים מיוחדים של ניתוק כלכלי, מלא או חלקי, וגם נדרשים להשקיע ברכישת/בניית בית הקבע שלהם. התושבים הם קטגוריה של בעלי זכויות מוניציפאליות בלבד. חלקם הגדול תושבי ההרחבות.

יש להניח שמספר התושבים, המופיע בלוח, לא כולל את משתכני ההרחבות הגדולות ולכן התמונה לא מתארת נכון את גודל האוכלוסייה הנמצאת תחת הגדרה זו. אבל למרות שלעיתים נוצר רושם שבנים רבים חוזרים לקיבוצם בעקבות מאמצי הקליטה ופתרונות הדיור האלטרנטיביים שנוצרו, עדיין מספר המצטרפים כחברים רגילים או בעצמאות כלכלית  (בני הקיבוץ ובני זוגם), במשך שלוש השנים האחרונות, אינו גבוה ולא עונה על משאלות הלב של החברים כפי שבאו לביטוי בסקרי דעת הקהל (פלגי ואורחן, שם) . מעניין לראות שמספר הנקלטים כחברים מלאים ומספר הנקלטים כחברים בעצמאות כלכלית בלוח מס' א3' דומה, ואילו בלוח מס' ב3' הוא שונה. ההבדל נובע כמובן ממספר הקיבוצים הכפול שקולטים בדרך הרגילה (40 קיבוצים) מול מספר הקיבוצים שקלטו בנים בעצמאות כלכלית (21 קיבוצים).

יתכן שניתן להסביר תופעה זו בסיבות שונות להצלחת קליטת בנים בקיבוצים השיתופיים לעומת הקיבוצים המופרטים. מהן הסיבות לכך? לרוב הקיבוצים השיתופיים מעמד כלכלי איתן שיש בו הבטחה לעתיד עבור צעיריו.  בקיבוץ המופרט נוטים להיקלט בנים ללא מחויבות לדרך החיים השיתופית או שהקיבוץ עצמו מעדיף את קליטתם כתושבים ולא כחברים בעלי חובות וזכויות חלקיות.

תנאים לקליטת בנים

בסקר המכון בדקנו רק את התנאים שהקיבוץ הקולט מציע לבניו הרוצים להיקלט. ההנחה שאימצנו הייתה שלבני קיבוץ (במיוחד כאשר המשפחות התומכות הם חברי קיבוץ)  יכולת כספית מצומצמת לרכישת מגרש ובניית בית,  מכיוון שאפשרות התמיכה הכספית של הוריהם מוגבלת. מגבלות נוספות נובעות מגורמים המאפיינים את הקיבוץ, כגון צפיפות הבניה, מספר היחידות הקיימות הפנויות לחלוקה, האפשרות או הנכונות של הקיבוץ להעניק זכויות קניין בקרקע לחבריו בכלל ולחברים בעצמאות כלכלית בפרט.

סידרה של שאלות עסקה בנושא הצעדים שנוקטים הקיבוצים על מנת להחזיר אליהם את הבנים העוזבים.

75 קיבוצים מתוך 104, קיבלו החלטה לעודד קליטה של בניהם שעזבו. 79 קיבוצים החליטו להעדיף אותם על נקלטים שאינם בניהם.

כיצד קולטים? 19 מתוך 103 קיבוצים, (או רבע מתוך  קיבוצים שהחליטו לעודד חזרת בנים) הקימו ועדה  שתפקידה לטפל בקליטת בנים או קבעו אדם הנושא  בתפקיד זה. בקיבוצים האחרים הטילו את התפקיד  על מי שעוסק בקליטה כללית.  אחרי מינוי נושא תפקיד מתקיים תהליך מיון. התהליך קיים ברוב הקיבוצים הקולטים, בשיעור דומה לבנים ולנקלטים אחרים. רק רבע מכלל הקיבוצים הקולטים שענו לסקר המכון (18 קיבוצים) לא מקיימים תהליך מיון בכלל.

על מנת לעודד את חזרת בניהם קיבלו קיבוצים החלטות המאפשרת לבנים/ות לקבל תמיכה כלכלית מהקיבוץ. לוח מס' 4 מפרט את התמיכות הידועות:  52 קיבוצים החליטו להקצות לבנים מבנים קיימים בתוך אזורי המגורים של הקיבוץ.  32 החליטו להקצות מגרש בשטח המחנה ללא דרישה לתמורה כספית. 22 קיבוצים נותנים לבניהם סובסידיה במחיר בניית התשתיות בשטח המחנה (הקו בכחול), 15 מאשרים העברת זכויות בין הורים לבניהם, 8 מוכנים להעניק סובסידיה במחיר רכישת זכויות בקרקע ועוד 5 מוכנים להעניק סובסידיה במחיר התשתיות בהרחבה.

יש קיבוצים שנוקטים במספר צעדים בו זמנית. שני קיבוצים מאפשרים לבנים /ות לקבל סובסידיה כספית לאחת משלוש מטרות: לרכישת מגרש בשכונת ההרחבה, לתשלום הנדרש עבור תשתיות במגרש, לתשלום עבור התשתיות בהרחבה ולמחיר התשתיות במגרש הנמצא בשטח המחנה. 6 קיבוצים מוכנים להעניק סבסוד של שתי אפשרויות ועוד 16 קיבוצים המאפשרים תמיכה אחת מסוימת בלבד. על פי רוב מדובר בסבסוד ההשתתפות במחיר התשתיות בשטח המחנה. מתוך 95 קיבוצים שענו על שאלות אלו 24 קיבוצים נותנים סבסוד כספי כלשהו לבניהם ובנותיהם החוזרים לקיבוץ.

לוח מס' 4: התמיכות שהקיבוצים שמעניקים לבנים

התמיכה

מספר קיבוצים

באחוזים

הקצאת מבנה בתוך הקיבוץ

52

54.0

הקצאת מגרש בתוך הקיבוץ

32

34.0

סובסידיה כספית לתשתיות בקיבוץ

12

23.0

סובסידיה כספית לרכישת זכויות בקרקע

8

8.0

סובסידיה כספית לתשתיות בהרחבה

5

5.5

העברת זכויות מהורים לבנים

15

17.0

כפי שניתן ללמוד מלוח מס' 4 נוהגים הקיבוצים בנדיבות רבה יותר כלפי הבנים המבקשים לחיות בתוך הקיבוץ עצמו, ופחות בהרחבה. יש לכך שתי סיבות; הראשונה, הקיבוץ סוברני להחליט על השימוש במגרשים הנמצאים בתחום "המחנה" או הקו הכחול, ובבתים הנמצאים בו. שנית, הוא גם עצמאי בקבלת או דחית הבנים המעוניינים להתקבל לחברות בסטאטוס כזה או אחר.

מצאנו הבדלים בהתייחסות הקיבוצים לבניהם על פי מודל ההתנהלות הנהוג בהם. רוב הקיבוצים השיתופיים ממשיכים לקלוט "בדרך המסורתית" (נתוני המטה לצמיחה דמוגראפית).  בדרך כלל מעמיד הקיבוץ השיתופי לרשות הנקלטים דירה מתוך מלאי הדירות הקיים והבנים עוברים משלב המועמדות לשלב הקליטה המלאה בקיבוץ  ללא מבחנים חיצוניים לעומת הקיבוצים המתנהלים המתחדשים המעמידים תנאים שונים לכל המבקשים להצטרף. מתוך המשיבים על הסקר, 21 קיבוצים קולטים בדרך המסורתית, 97  קיבוצים קולטים בתנאים אחרים. כלומר, הקליטה מותנית בדרישות שהקיבוץ מציג לנקלטים - בנים ושאינם בנים. בין הדרישות נוכל לציין את הדרישה לתשלום עבור הקרקע, עבור המבנה, עבור הקמת תשתיות ולעיתים גם לרכישת מניה המקנה חברות במעמד כזה או אחר. יש הבדלים בין הקיבוצים ויש הבדלים בין המתיישבים בהרחבה לבין המתיישבים בשטח המחנה (הקו הכחול).  מן הנתונים של סקר המכון עולה שיותר קיבוצים מקרב המתחדשים (מופרטים) מעדיפים לקלוט בנים על פני  נקלטים אחרים בהשוואה לקיבוצים השיתופיים ( 87% דיפרנציאליים לעומת 56% בשיתופיים).  צריך לזכור שהקיבוצים השיתופיים לא חוו עזיבות גדולות ומצבם הכלכלי שפיר, ועל כן קליטת הבנים או חזרתם קלה יותר ומתנהלת באופן שוטף ללא מחוות מיוחדות. לכן כאשר מדובר בקליטה בקיבוצים אלה הכוונה בדרך כלל היא קליטה של בודדים בנוסף לקליטת הבנים. רוב הקיבוצים שאינם  שיתופיים חוו עזיבה מאסיבית של בנים ובנות וקליטתם מחדש נתפסת כהבטחה לשמירת האופי והמסורת הייחודיים של הקיבוץ וגם כחיזוק חברתי. 59% מן הקיבוצים הדיפרנציאליים, שהשתתפו בסקר, מקצים לבנים חוזרים מגרש במחנה, זאת לעומת השיתופיים בהם לכל בן נקלט מובטחת מראש דירה. היכולת האובייקטיבית להקצות מגרש במסגרת הקו הכחול שונה מקיבוץ לקיבוץ בגלל התנאים הפיזיים השונים. יש כיום קיבוצים המנהלים תהליך של שיוך דירות לחברים בהם לא הוכרע עדיין גורל המגרשים הפנויים ולכן קליטת הבנים מתעכבת.

המשיבים נשאלו כמה בנים ובנות  חוזרים כבר בנו את ביתם הקבוע בתוך הקיבוץ ובשכונת ההרחבה?   על שאלות אלה ענו 67 קיבוצים. מתוכם, ב- 26 קיבוצים, בלבד, נקלטו בנים בבית הקבע שלהם במועד עריכת הסקר. מתוך קיבוצים אלה, ב- 10 קיבוצים מספר הבנים שבנו את ביתם הקבוע עומד על 10 או יותר. בקיבוץ השיאן בנו בית קבע 64 בנים ובנות.

קליטת בנים בשכונות ההרחבה חלשה יותר;  ב- 54 קיבוצים מתוך 67 שהגיבו לשאלה זו, לא נבנו בכלל בתים לבנים. בשלוש הרחבות בלבד נבנו 10 בתי קבע של בנים/ות, או יותר. בקיבוץ השיאן בנו בית קבע  בהרחבה 20 בנים ובנות.

סיכום

ממצאי הסקר מתבססים על נתונים של 129 קיבוצים. אמנם אין הם מציגים את התמונה כולה, אך מאפשרים בחינה של המגמות המסתמנות.

הרצון לקלוט ולהרחיב את המסגרת האנושית של הקיבוץ, כפי שמעידים סקרי דעת הקהל (פלגי ואורחן, שם),  מקיף את רוב הקיבוצים ומשפיע על קבלת החלטות התומכות  בקליטה  במסגרת המדיניות האסטרטגית של רוב הקיבוצים. קו זה מאומץ גם על ידי אותם הקיבוצים בהם קבלת החלטות בכלל, כתהליך,  בעייתית. במסגרת מדיניות הצמיחה הדמוגראפית תופסת המגמה של קליטת בנים מקום מרכזי. ביטוי לכך מצאנו בהחלטות המבטאות העדפה של קליטתם, בהפקדת הנושא הספציפי בידי נושאי תפקיד  ובשורה של צעדים לסבסוד הבנים החוזרים.

מסלול בניית ההרחבות יעיל פחות בנושא קליטת בנים בהשוואה למסלול הבניה במסגרת הקו הכחול. למרות הגידול העצום באוכלוסיית הקיבוץ עם הקמת השכונה החדשה, מספר הבנים שבנו את ביתם במסלול זה מצומצם יותר מאשר במסלול הקליטה בחצר הקיבוץ.  האופציה העומדת בפני בנים חוזרים היא היותם במעמד של חברים בעצמאות כלכלית. מצד אחד זהו מעמד המאפשר להם להיות בפנים ולהרגיש בחוץ, ומצד שני נפתחת אפשרות לקבל תמיכה בעלת משמעות כלכלית כלשהי מהקיבוץ.

הממצאים מעידים על כך שהציפיות לקליטה, ולקליטת בנים בפרט, עדיין בלתי ממומשות. ניתן לתלות את הקולר בעובדה שהכניסה לתהליך הבניה של ההרחבות בקיבוצים התחילה יחסית מאוחר, בהשוואה למושבים, אך מסלול הקליטה בתוך הקו הכחול חדש יותר ומתפתח כאלטרנטיבה רק לאחרונה.  יש לציין שהתערבות גורמים מבחוץ עיכבה ועדיין מעכבת את מימוש התוכניות. בינתיים התעוררו בעיות פנימיות במספר מיקרים ואלו קיבלו פרסום נרחב בעיתונות שתיארו את מערכות היחסים הקשים המתפתחים לעיתים בין תושבי ההרחבה והקיבוץ, תופעה המעוררת חששות בקרב חברי הקיבוץ. לכך נוספו   גורמים, שעם הזמן וההתפתחויות בשטח, הציבו מחסומים רציניים בנושאים הנוגעים לשיטות מיון וקבלה, מימון, ועוד. כל אלה נכנסים למערכת השיקולים בזמן קבלת ההחלטות וגם בביצוע עצמו. לדוגמה, המעורבות של מנהל מקרקעי ישראל שתורמת לעצירת המהלך כולו. גם הציפייה להכנסה משמעותית משינוי יעוד הקרקע, שתתן פתרון לחלק מבעיותיו הכספיות של הקיבוץ, התבררה כבלתי ריאלית.

אשר לקליטה ספציפית של בני ובנות הקיבוץ, עולה מן הנתונים שהקיבוצים רוצים לתמוך בבנים חוזרים אך מהססים להציע עזרה כלכלית משמעותית, אם משיקולים של יכולת כספית ואם משיקולים אחרים. היעד המוצהר לקליטה הוא משפחות צעירות עם ילדים קטנים, שכבה שאיננה מבוססת כלכלית עדיין ורוב המשפחות מוגבלות במשאבים הדרושים לרכישת מגרש ולבניית בית מגורים קבוע ועל כן מתקשות לחזור לקיבוץ שבו ההשקעה הנדרשת גבוהה מן האמצעים העומדים לרשותם. לכך מצטרפת חולשת הביטחון התעסוקתי לתושבים בפריפריה והקושי של חברים בעצמאות כלכלית לקבל משכנתא בקיבוצים שלא סיימו את תהליך שיוך הדירות לחברים.

הפעילים ביותר בקליטה בכלל בשני המסלולים ובקליטת בנים הם הקיבוצים המתחדשים. המוטיבציה  של קיבוצים מסקטור זה נובעת, כנראה, מהרצון להשתקם, לשוב ולקיים חיי קהילה ערים ועשירים, ולהסיר איומים המופנים כלפי יישובים קטנים וחלשים.

מספר המצטרפים/נקלטים בקיבוצים נע בתחום הרחב שבין יחידים לבין עשרות ומאות אולם מספר הקיבוצים בהם חל גידול מספרי משמעותי אינו גבוה. העלייה המשמעותית ביותר במספר התושבים הקבועים ביישוב נובעת מהקמת שכונת הרחבה אך בגלל שורה של מחסומים המוטלים על קיבוצים הרוצים לצמוח, נראה שמסלול הקליטה השני - קרי קליטה בתוך הקו הכחול תופס תאוצה מאחר שיש בו פחות מגבלות על מדיניות הקליטה של הקיבוץ ויותר אופציות לקליטת בני ובנות הקיבוץ.

עדיין לא הוכרע הויכוח העקרוני בתנועה הקיבוצית האם יש להעדיף קליטה בתוך הקו הכחול או הקמת שכונת הרחבה וקבלתה כחלק אינטגראלי של היישוב. ניתן למצוא תומכים לכל אחד מן המסלולים מה עוד שלעיתים ניתן לצעוד בשני המסלולים בו-זמנית. על מנת לקבוע את מדיניות הקליטה בכלל וכלפי הבנים בפרט,  יש למצוא את נקודות המפגש בין החשיבות  היחסית של כל אחד מהאינטרסים המוגדרים של הקולט מול המוטיבציות והיכולות של קהל היעד המועדף.

מקורות נוספים:

פלגי מ. ואורחן א. ; סקר דעת קהל בקיבוצים 2009 והצגת השינויים בעמדות לאורך 18 שנים. הוצאת המכון לחקר הקיבוץ , אוניברסיטת חיפה, אוגוסט 2009 , חוברת מס' 193.