המפעל הקיבוצי כבית - ד"ר יפה מוסקוביץ וד"ר יובל אשוש

מ

 ממחקרי המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי

מחקר על מפעל קיבוצי נעלה(שם בדוי)

 פורסם ב"זמן הירוק" 20.4.2017

 

דר' יפה מושקוביץ- ראש החוג למדעי ההנהגות מכללת צפת: המכון לחקר הקיבוץ, אוניברסיטת חיפה.

דר' יובל אשוש – החוג לסוציולוגיה מכללת הגליל המערבי: המכון לחקר הקיבוץ, אוניברסיטת חיפה.

 מטרת המחקר לעמוד על ייחודיותו של מפעל קיבוצי אחד שהופרט, תוך השוואה למפעלים אחרים. מחקרים קודמים שנעשו על מפעלים קיבוציים מלמדים על נטישת ערכים קיבוציים ומעבר לתרבות קפיטליסטית של שוק חופשי. מפעלים אילו חוו תהליכים של תסכול, פגיעה בסולידריות החברתית בתוך המפעל. הרווח הכלכלי הושג במחיר חברתי כבד. המחקר הנוכחי מלמד על מפעל קיבוצי שהצליח לשלב בין מאפיינים קיבוציים למאפיינים קפיטליסטיים.

 כיצד הצליח מפעל "נעלה" לשמר את המאפיינים הקיבוציים שלו מבלי לוותר על הצלחה כלכלית בסביבה קפיטליסטית של תחרות גלובלית ?

 רקע על הקיבוץ

הקיבוץ הוקם בשנת 1936 ע" קבוצה של 30 איש,  היום הקיבוץ מורכב מאוכלוסייה של 700 איש, מחציתם הם חברים. אוכלוסיית הקיבוץ מורכבת ממבוגרים דור המייסדים, דור הביניים וצעירים.

הקיבוץ עבר להפרטה ואימץ את מודל רשת בטחון (2007), בני קיבוץ נקלטים ונהנים מזכויות והטבות במגורים והשכלה גבוהה. הקיבוץ שומר לעצמו ענפי שירות כגון חדר אכל ומכבסה עדיין פעילים.

מפעל נעלה

המפעל נוסד ב-1965, המוצר המרכזי של המפעל הינו עיסוק במתכות ומוצרי מגנטים.

המפעל  עומד בסטנדרטים בינלאומיים ופועל ב-70 מדינות, למפעל חברות בת במדינות רבות: ברזיל, מקסיקו, ארה"ב, סין, קולומביה, אוסטרליה, צ'ילה, פרו, מצרים ואף בבריטניה.

המאפיינים התרבותיים של מפעל "נעלה"

 

המפעל כבית וכמשפחה

המפעל בבעלות קיבוצית בלעדית וכפי שאמר אחד המנהלים הבכירים: "שמירת המאפיינים הקיבוציים עד כמה שאפשר, הדבר מתבטא בעקרונות של שיתופיות, דמוקרטיה ושוויוניות". המפעל דאג לרווחת העובדים, כפי שציינה אחת מעובדות הייצור: "לעבוד במפעל זה פינוק", ולדבריה הדבר משתקף "בשוויוניות, פתיחות וגמישות". כפי שהתבטא עובד אחר: "אני מרגיש טוב, בבית מוגן, סביבת עבודה נעימה ומאתגרת. עובדת אחרת הוסיפה :"ניתן להתפתח וללמוד בעבודה , ניתן לשלב את העבודה עם צרכי המשתנים". העובדים ציינו את היחס החם, תשומת הלב האישית באירועים פרטים כגון אבל, חתונה וכו. בראיונות בטאו העובדים רגשי סולידריות והזדהות עם המפעל.

יחס מועדף לחברי הקיבוץ

 

 40% מהעובדים הינם חברי קיבוץ והיתר שכירים, כך לדברי מנהלת משאבי אנוש: "המפעל מעדיף באופן ברור להעסיק חברי קיבוץ על פני שכירים". לדברי אחד המנהלים: "להנהלת המפעל יש מחויבות להעסיק חברי קיבוץ, במחלקת שעוני מים יש רק חברי קיבוץ. לא כל חברי המפעל שותפים לעקרון זה, ויש כאלו שמבקרים את השיטה הקיבוצית וטוענים כי העדפה זו פוגעת בהישגי המפעל, כי השכירים יעילים יותר.מנכ"ל המפעל הוסיף: "יש העדפה לטפח חברי קיבוץ ולייעד אותם לתפקידים ניהוליים". לדבריו: " כל שמונת המנהלים הבכירים החלו בתפקידים זוטרים וטיפסו בסולם הדרגות". לדברי נשיא המפעל יש חשיבות לשמר את הדנ"א הקיבוצי.

סגנון ניהולי משתף

לעובדים יש דלת פתוחה, הם יכולים להיכנס ולהתלונן בפני המנכ"ל והנשיא ולהשמיע דברי ביקורת לדברי נשיא החברה: "העובדים מרגישים ביטחון להתלונן על ליקויים. בשיחה עם מהנדסים בכירים, גם הם מרשים לעצמם להעביר ביקורת על מנהלים ללא מורא שיפגעו". מנהלת משאבי אנוש אמרה: "לפני שנה נוצר פורום בו יש נציגות של מחלקות שונות ובו דנים על בעיות שמתעוררות במחלקות."

יחס שוויוני בין העובדים

 

העובדים במהלך הראיונות ציינו את הקרבה בין עובדים ומנהלים, כפי שאמר אחד מעובדי הייצור: "היחסים כאן משקפים חיבור בין העובדים, זה חלק מהתרבות הייחודית במקום". הוסיפה אחת העובדות: "היו מנהלים שכירים שלא הצליחו להסתגל לאווירה המיוחדת ועזבו את המפעל".

ההיררכיה היא גמישה במפעל: כפי שציין המנכ"ל, "אם אחד העובדים אינו מרוצה הוא ידפוק על השולחן".

שותפות ואחריות קולקטיבית

 

סיפר מנהל מחלקת צביעה: אני בניתי את המחלקה מאפס, השקעתי שעות רבות. אנחנו השקענו 20 שעות ביממה, ללא התחשבנות של שכר". הסולידריות במפעל מתבטאת בנורמה של "עזרה הדדית", לדברי אחד המנהלים: אם אחד העובדים מתקשה, עבר גירושין, עבר דירה, זקוק לריהוט. יש בקיבוץ מחסן וציוד המספקים את הנדרש. המנהלים חשים אחריות להמשכיות קיום המפעל, כפי שציין המנכ"ל, "המפעל אינו מחפש אקזיט, התפיסה היא לשמר את המפעל לאורך זמן.

משמעת בעבודה

 

היחסים הטובים במפעל אינם תחליף לסטנדרטים גבוהים בעבודה כגון: דיוק, עמידה בזמנים ומשמעת קפדנית, איסור להשתמש בטלפונים חכמים בזמן העבודה, והקפדה על נהלי בטיחות (כך לדברי מנהל מחלקת הרכבה).

מקצוענות וחדשנות

 

המנכ"ל  והנשיא מבינים שכדי להתחרות בסביבה גלובלית עליהם לפתח מוצרים חדשניים. החדשנות משתקפת בחוברות הפרסום של המפעל, בתערוכות בינלאומיות שבו מציגים את הפיתוחים העדכניים. המקצוענות באה לידי ביטוי ביכולת של המפעל לעמוד בסטנדרטים בינלאומיים של ייצור כפי שמקובלים באירופה ובארה"ב. המפעל משקיע רבות בסמינרים לצורך למידה, הסמינרים מכוונים הן כלפי לקוחות פוטנציאלים והן כלפי עובדי המפעל.בסמינרים נחשפים הקניינים והעובדים לתפעול המוצרים, לאיכותם ולחדשנותם. 

הקשר בין המפעל לקהילה הקיבוצית

 

חברי המפעל ואנשי הקיבוץ מבינים את חשיבות  המפעל בהבטחת רמת חיים גבוהה. המפעל נמצא במרכז הקיבוץ ובתודעה של חבריו. בכל מפגש חברתי יש התעניינות במה שקורה במפעל. חברי הקיבוץ מעורים בנעשה בתוך המפעל. לכל משפחה יש נציג במפעל הקיבוצי: בן, אבא, דוד, אח וכו.מנהלי המפעל ועובדיו מרגישים הזדהות חזקה ומחויבות לקהילה שהם משתייכים אליה

 כפי שציין אחד המנהלים: "המפעל והקיבוץ אחד הם".

מה ניתן ללמוד מהמחקר?

 מפעל "נעלה" הסתגל בהצלחה לקפיטליזם ולשוק הגלובלי שהתפתח בעשורים האחרונים.

מקרה זה בניגוד למחקרים על מפעלים קיבוציים אחרים, מנהלי המפעל ידעו לתעל את המסורת הקיבוצית הסוציאליסטית לטובת תעשיה שפועלת בסביבה תחרותית, בה כללי המשחק נבנים על חדשנות, יצירתיות ויעילות.

המקרה של מפעל "נעלה" מגלה שאין בקיבוץ מתחדש סתירה בין משפחתיות, קהילתיות לבין הצלחה כלכלית.