של מי הישוב הזה: על ריבוי סטטוסים בקיבוץ - ד"ר שלמה גץ

של מי הישוב הזה?

פורסם ב"זמן הירוק" 8.6.2017

ממחקרי המכון לחקר הקיבוץ

שלמה גץ

הישובים השיתופיים – קיבוצים ומושבים שיתופיים –קלטו בשנים האחרונות קבוצות אוכלוסייה במעמד ("סטאטוס") שונה מהתושבים הוותיקים – חברי הישוב. כיום ניתן למצוא מגוון רחב של "סטאטוסים", כאשר ברוב הישובים נמצאים שניים או שלושה מתוכם. הישוב השיתופי כיום הוא פלורליסטי. הקבוצות השונות נבדלות באינטרסים, בשאיפות ובמידת היכולת לקבל החלטות הנוגעות לישוב. גם בעבר היו "סטאטוסים" שונים בקיבוץ (חברי השלמות, הורי חברים, קצינים, רופאים וכו'), אולם, בשונה מהמצב הנוכחי, הם לא היו בעלי זכויות של תושבי קבע בישוב. כיום רוב בעלי הסטאטוס השונה הם בעלי המגרש והבית בו הם  מתגוררים, ולפיכך גם בעלי זכויות שונות, אולם לא בנכסי הקיבוץ היצרניים. נוצר מצב של חוסר בהירות מעשית וחוקית לגבי גבולות הזכויות והחובות שלהם. הנטייה בתנועה הקיבוצית ובישובים רבים היא להגיע למצב של סטאטוס אחיד. לא כולם שותפים לדעה זו, ויש המעדיפים להישאר במצב הקיים. הסכמה לאיחוד סטאטוסים מעלה שתי  סוגיות מרכזיות לגבי הדרך להגיע למטרה זו: מהו הסטאטוס האחיד שיש לשאוף אליו, ומי מחליט לאיזה סטאטוס יש להתכנס.

מחקר שנערך על ידי מכון שמיר למחקר בקצרין והמכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה עסק בצמיחה הדמוגרפית בישובים השיתופיים ברמת הגולן, ובין היתר נגע גם בשאלת "איחוד הסטאטוסים". ברמת הגולן שנים עשר ישובים שיתופיים: תשעה קיבוצים ושלושה מושבים שיתופיים. מהמחקר הסתבר כי ככל הנוגע לצמיחה דמוגרפית, אין הבדל בתפיסות, בהתנהגות ובאתגרים בין סוגי הקיבוצים למושבים השיתופיים.

ראיונות עם חברים ותיקים , חברים בעצמאות כלכלית ותושבי הרחבה בישובים אלה העלו מגוון של דעות.

להלן התייחסויות שונות לגבי סוגית הסטאטוסים השונים בקיבוץ:

בקרב חברי הישוב הוותיקים מצאנו כמה עמדות.

$1         הסתייגות מקבלת חברים חדשים:: "לי אישית לא יפריע אם יהיו עוד חברים באגודה שיתופית, על אף שמבחינה כלכלית יכול להיות שאני אקבל פחות רווחים אם יהיו יותר חברים." אמנם המשפט מביע תמיכה בקבלת לחברות מלאה, אולם מתוך ה"הן" משתמע ה"לא".

$1          רצון להיות חברה פלורליסטית:  "אני רואה פה שזה צריך להיות בכלל ישוב מעורב... הילדים שלנו צריכים גם להתרגל לאנשים אחרים, לאנשים שאין להם בדיוק את האורח חיים שיש לנו, ואני מדבר על אנשים פחות דתיים ואפילו חילוניים." הדובר הוא חבר ממושב שיתופי דתי, ונכונות לקבל אנשים חילוניים מעידה שיש נכונות לפלורליזם עמוק.

$1         מצב של "אין ברירה" – צריך לחיות עם ריבוי סטאטוסים:  "אני חושב שעד שאי אפשר יהיה להמשיך בדרך אז נקלוט כל אחד למה שהוא רוצה." כאן מובעת השלמה או חוסר אמונה ביכולת למצוא פתרון, למרות שהמצב אינו רצוי.

$1         תמיכה בסטאטוס אחיד - חברות מלאה בלבד:  "אני לא אוהבת את כל המעמדות שיש. אני גדלתי באנגליה שיש המון מעמדות ומאוד אהבתי להיות קיבוצניקית של פעם, פחות אוהבת את זה היום. אני רואה את זה מאוד שלילי שיש עצמאות כלכלית, חברים מלאים, תושבים.... אין משהו שיכול באמת להביא כולם ביחד... אני רוצה שכולם יהיו חברים מלאים". זהו הדימוי הרווח בקרב חברים וככל הנראה גם בקרב בעלי תפקידים – סטאטוס אחד שהוא חברות מלאה. כפי שנראה בהמשך, למי שאינם חברים יש רעיונות נוספים.

בקרב תושבי הרחבה/עצמאות כלכלית נשמעו הדעות הבאות:

$1         רצון להישאר במצב הקיים:  :"נוח לנו להיות במצב הזה: אנחנו תושבים מצד אחד אבל אנחנו רואים את עצמנו פעילים חברתית ולוקחים חלק בחיים פה, אז זה מצב שאנחנו אוהבים אותו". "מצאתי את האידיאל (כתושב בהרחבה). אני חי איך שאני רוצה, אף אחד לא אומר לי מה לעשות, איך לעשות. אני לעולם לא יכול להיות חבר קיבוץ. ". כאן השארת המצב הקיים אינה נובעת מחוסר ברירה, כמו אצל החברים. מבחינת הדוברים, זה המצב הרצוי.

$1         תמיכה בסטאטוס אחיד - תושב בקהילה: "האוטופיה שלי היא  שתהיה פה קהילה אחת שכולם במעמד שווה. מעמד אחד. בתוך הקהילה הזאת יהיו אנשים שיש להם מניות בעסק. והעסק יהיה מופרד לחלוטין בלי שום קשר לקהילה. זו העמדה הנוגדת את החברות המלאה בקיבוץ או במושב השיתופי. יש אמנם בסטאטוס אחד –  אבל הוא של תושב בקהילה.

סוגיה שעלתה אצל התושבים עסקה בקבלת ההחלטות על איחוד הסטאטוסים. לחברי הקיבוץ ברור שהם המחליטים לגבי אופי הקליטה העתידית בישוב. לבעלי הסטאטוסים האחרים יש הסתייגות מתפיסה זו. אומרת תושבת בעצמאות כלכלית ביחס לגידול הישוב :  "זו שאלה עקרונית על דרכו של הישוב – ויש לנו זכות להיות שותפים להחלטה."

התושבים רואים עצמם כשותפים בקבלת החלטה לגבי אופי הישוב העתידי בו הם גרים מגורי קבע, וחלקם אינם רוצים שזכות זו תינתן לחברי  הישוב הוותיקים בלבד מבחינתם, הסטאטוס האחיד הרצוי הוא של חבר בישוב קהילתי ובתוכו יש תושבים המאוגדים ב"אגודה שיתופית".

התפיסה של חברי הישוב הותיקים היא כי האגודה השיתופית היא בעלת השליטה הישוב, היא זו שיצרה את ההרחבה ואת המוסדות הניהוליים המשותפים לכלל התושבים, והיא זו שבסמכותה לשנות מצב זה. לא כל תושבי ההרחבה או החברים בעצמאות כלכלית מבקשים להיות חברים באגודה השיתופית, והם מבקשים להיות חלק בקביעת עתידו של הישוב, שהוא גם שלהם.

אחת התובנות הנובעות מכך, לדעת החוקרים, שהתביעות השונות האלה של בעלי סטאטוסים שונים, במידה ויתגבשו לעמדות ברורות יכולות לפגוע ביכולתם של החברים הוותיקים בישובים השיתופיים לקבל החלטות לגבי עתיד הישוב מבלי לשתף את בעלי הסטאטוסים האחרים. בכך הישוב השיתופי מביא על עצמו את כיליונו, וחבריו יהיו קבוצה קואופרטיבית הפועלת בתוך ישוב קהילתי.

השותפים למחקר:  פרופ' שמואל שמאי , מכון שמיר למחקר ומכללת תל חי, ד"ר שרה ארנון, מכללת תל חי, ד"ר שלמה גץ וחנה גולדמברג – המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה