מסורת נהוגה במכון היא לערוך מידי שנה סיור לאתר המעורר סקרנות. השנה ביקרנו בעיר חריש, נפגשנו עם המורים ועם מנהל של בית הספר התיכון חברתי - "אתגרי העתיד", שפועל ברוח הפדגוגיה החברתית. וגם שמענו על "קהילות" שונות שפועלות בעיר.
חריש היא עיר חדשה וצעירה, שאוכלוסייתה היא "מהגרים" מאזורים אחרים בארץ וגם עולים חדשים. היא מונה כ- 40.000 נפשות, מחצית מהם ילדים ונערים עד גיל 18. הגימלאים מהווים פחות מ- 1% מהאוכלוסייה.
כשהעיר נוסדה הרמה הסוציו-אקונומית הוגדרה באשכול 3 . בשנים אחרונות היא עלתה מאשכול 3 ל-5. רוב האוכלוסייה עובדת מחוץ לעיר.
האוכלוסייה מגוונת: חילונים (מחצית מהאוכלוסייה), דתיים מכל הגוונים עד חרדים קיצוניים (13% מהאוכלוסייה הם חרדים), עולים חדשים מארצות שונות וגם משפחות חד-הוריות. הגיוון הזה מהווה אתגר למוסדות העירוניים ולמערכת החינוך. חלק מהקבוצות האלה מגדירים עצמם כ"קהילה".
משיחה עם מנהלת הרווחה בעיריה קיבלנו תמונה רבגונית של העיר. ההיבט החיובי והמיוחד הוא הקהילות המגוונות, אך לא חסרים קונפליקטים בין קבוצות שונות של האוכלוסיה שכל אחד מהן מאופיינת ע"י ערכים, צרכים וצורת חיים שונה. הבולט הוא הקונפליקט בין הקהילה החרדית הקיצונית והאוכלוסיה החילונית.
ביקרנו בבית הספר התיכון "אתגרי העתיד", שפועל ברוח הפדגוגיה החברתית. בית הספר הוא מקיף ציבורי ויש בו חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. לפי דבריו של מנהלו "תפקידו הראשון של בית הספר הוא להעניק הזדמנות שווה לכל נער ונערה ללא הבדל מוצא מעמד או סיפור ביוגרפי".
במסגרת בית הספר מתקיימת פעילות בלתי פורמלית לאחר שעות הלימודים בהדרכה של גרעין של ש"ש (שנת שירות). בכל כיתה כ-35 תלמידים ושני מחנכים. בחטיבה הצעירה לא נוהגים לתת ציונים ויש מבחר של מגמות כמו תאטרון, נגרות, אומנות וכד'. בחטיבה העליונה יש ציונים והכנה למבחני בגרות. לבית ספר יש מספר נוהגים ייחודיים; למשל, מותר לאכול בכיתה בזמן שיעור, אך את הסמארטפון מפקידים בבוקר בארון המיועד לכך "כלאפון" עד סוף היום. יש מטבח שבו התלמידים יכולים להכין לעצמם ארוחות; עוד מאפיין: התלמידים והצוות מנקים את בית הספר. החסכון התקציבי בשל אי העסקת מנקים מופנה לצרכי בית הספר, בעיקר לטיולים.
בחריש קיימים שלושה בנינים של דיור משותף של גימלאים צעירים עצמאיים. כל בניין מגדיר עצמו כ"קהילה" (שם הקהילה הוא הכתובת) והוא מתנהל עצמאית . זאת התארגנות פרטית של מספר גמלאים שגרים באותו בניין, מקיימים פעולות משותפת (טיולים, ארוחות ליל שבת) ושומרים על עזרה הדדית ודואגים אחד לשני (למשל: להתקשר כל בוקר לאחד החברים להגיד "בוקר טוב"; מיד דואגים לחבר או חברה שלא התקשר).
בבניין כזה יש 20 דירות, 11 מהם מאכלסות ע"י "קהילת גימלאים" , יתר הדיירים אינם קשורים לקהילה.
להלן דיווח על בניין משותף שהוא קהילה בעלת אופי שונה. (פורסם בעתון הארץ ב-17 ביוני ש"ז)
"מבחוץ, הבניין בן 19 הדירות ברחוב שוהם שבעיר נראה כמו כל שכניו – אפור, מבוטן ומנוכר. אבל כבר כשנכנסים מתחילים להרגיש בהבדל: המבואה מקושטת בציור קיר צבעוני ועציצים מלבלבים תלויים על מתלי מקרמה שחברי הקהילה, דיירי הבניין, הכינו ותלו בעצמם...את הגינה שבחצר – הכוללת גם עצי פרי, גינת תבלינים ותה וגינת ירק עמוסה במנגולד, סלרי, עגבניות ותרד – מטפחים החברים ביחד. ...ופינת "תן וקח" בקומה התחתונה, שבה משאירים בגדים, מזון ומוצרים שלא זקוקים להם יותר – כדי שהאחרים ייקחו כרצונם. "אנחנו מעבירים ציוד מאחד לשני – מחצלת, אוטו, אוהל, זו כלכלה שיתופית, שלא לדבר על כך שהמון זמן לא שילמנו לבייביסיטר."
אכן, דגמים חדשים של מגורים המתפתחים בעיר החדשה. |