|
מידעון המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי - אוגוסט - ספטמבר 2024
|
| |
|
דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה.
ברל כצנלסון |
| |
|
"כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ"...
(חיים גורי)
מידעון זה, האחרון לשנת תשפ"ה, נכתב ערב מלאת שנה לטבח השבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל, אירועים שוברי לב ומשני מציאות שהכתיבו מראשיתם את סדר היום במכון לחקר הקיבוץ בשנה שחלפה והשפיעו על נושאי המחקר של חברי הצוות.
לצד התגייסותנו לחקר התהליכים שעברו הקהילות הקיבוציות נוכח האירועים במטרה להעמיד ידע וכלים לשיקומן, השתדלנו גם, כמידת האפשר, להמשיך בשגרה האקדמית: בכתיבת מאמרים, בקיום כנסים, בהשתתפות בקבוצות מחקר, בשיפוט מחקרים לקראת הענקת פרס "קרן קיבוץ" ועוד, בין שהללו נצבעו בצבעי הזמן ובין שלא.
בכל זאת ועוד נשתף במידעון שלפניכם.
ואל תקל שמירת הרציפות הזו בעיניכם, בהינתן שמרבית חוקרי המכון הם תושבי צפון הארץ, אם ביישובים סמוכי גדר מהם הם מפונים כבר שנה, אם בעמק החולה ואם במפרץ חיפה ובעמק יזרעאל. ואם לא די בכך, אזי לאור התחממות הגזרה הצפונית, מתקיימת פעילותנו בשבועות האחרונים, ככל הפעילות האקדמית של אוניברסיטת חיפה, ב"שלט רחוק" ולא במשרדינו שבקמפוס.
מאחלים לכם, לבני משפחותיכם, לקהילותיכם וגם לעצמנו - שנה טובה יותר, שנת שלום ובטחון, שנה של צמיחה, ריפוי ותיקון.
שלכם,
צוות המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי.
מערכת המידעון: חנה גולדמברג, אליאט אורחן וד"ר דורון נדיב.
עריכה: ד"ר נורית פיינשטיין
|
| |
|
כנס "'אף על פי כן' – התנועה הקיבוצית בעקבות ה-7 באוקטובר"
|
| |
|
מסרו: ד"ר נורית פיינשטיין, ד"ר שלמה גץ ופרופ' זאביק גרינברג
האירועים לציון מלאת שנה ל"השבת השחורה" ולמלחמה שבאה בעקבותיה נפתחו ב-10 בספטמבר 2024 בסינמטק בשדרות בכנס "'אף על פי כן' – התנועה הקיבוצית בעקבות ה-7 באוקטובר". הכנס, על שני חלקיו, איגד בתוכו את הסמינר השנתי של פורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה לשנת תשפ"ד וערב מחווה לקיבוצים ולנגב המערבי, ונשלבו בו מושבים מחקריים, רבי שיח, מנגינות ומילות זיכרון, נדונו בו שאלות אקטואליות פנים קיבוציות כמו גם סוגיות מאקרו הנוגעות למקומם ולתפקידם הנוכחי של הקיבוצים בחברה הישראלית. הדוברים האירו פנים שונות של התמודדות של יחידים וקהילות, מדרום ומצפון, פסגות של גבורה, רגעים של טראומה וניצנים של תקווה לתקומה. הוצגו בו פרויקטים מרגשים של תיעוד ויוזמות מעוררות השראה של שיקום ובנייה.
לארגון הכנס חברו גופי המחקר הקיבוציים (יד טבנקין, יד יערי, המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה ומרכז בובר במכללה האקדמית בית ברל), התנועה הקיבוצית ואוניברסיטת ברנדייס האמריקאית.
מבין חוקרי המכון הרצו בכנס ד"ר שלמה גץ ופרופ' זאביק גרינברג. להלן תקציר הרצאותיהם:
חוסן קהילתי ויכולת התאוששות בקיבוצים המפונים בגבול לבנון – תקציר ההרצאה
(ד"ר שלמה גץ – ראש המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה)
פעילות המכון לחקר הקיבוץ מתמקדת בימים אלה בשני מחקרים:
1. המחקר האחד נעשה במסגרת "פרויקט הנגב המערבי" ונבחנת בו השתלבותם של קיבוצים שפונו בחופזה מגבול רצועת עזה לשלושה מקומות זמניים – קיבוץ, עיר, מלון. מטרת המחקר היא לבדוק את השפעתו של מקום הקליטה על החוסן הקהילתי של המפונים, וכן את ההשפעה של תהליך הקליטה על הקהילה הקולטת. זהו מחקר איכותני, המבוסס על ראיונות וחומר כתוב.
למחקר הזה שותפים פרופ' מיכל פלגי, ד"ר תמר לזר, ד"ר יובל אשוש, ד"ר דורון נדיב ואליאט אורחן. [ראו דיווחה של פרופ' פלגי בהמשך המידעון]
2. המחקר השני עוסק בחוסן קהילתי וביכולת התאוששות של קיבוצים מפונים בגבול לבנון, והוא שעמד במרכז ההרצאה הקצרה שניתנה בכנס. המחקר הוא כמותני ושותפתי לעריכתו היא חנה גולדמברג.
המחקר מבוסס על שאלונים לחברי קיבוצים מפונים בצפון. פנינו להנהלות הקיבוצים להשתתף במחקר, שבעה קיבוצים נענו לאתגר (אחד מהגליל המערבי וששה מהגליל המזרחי) ובסה"כ עמד מספר המשיבים משבעת הקיבוצים על 520.
המחקר נערך 6-8 חודשים אחרי הפינוי (אפריל – יוני 2024). תכניתנו להמשך המחקר היא לחזור לאותם קיבוצים פעמיים נוספות: האחת, לאחר החגים והשניה – במועד מאוחר יותר – לאחר שובן של הקהילות לקיבוציהן.
שאלת המחקר הנשאלת היא כיצד משפיעים מידת הפיזור של הקהילה, הזמן שחלף מהפינוי והשלב בחיים של החבר או התושב על החוסן הקהילתי ועל יכולת ההתאוששות והשיקום של הקהילה הקיבוצית. בתוך כך יבחן אופן השיקום – חזרה לדפוסים ישנים ואימוץ דפוסים קהילתיים חדשים.
שני מרכיבים עיקריים של "חוסן הקהילה" נבחנו במחקר זה – היחסים בין חברי הקהילה לבין עצמם ותפקוד מוסדות הקהילה (הקיבוץ). מרכיב שלישי – זיקה למקום, נמדד אף הוא, והוא גבוה מאוד בכל הקיבוצים.
על פי ההגדרה המקובלת, "חוסן" הוא היכולת להתאושש ממשבר. לכן כותרת ההרצאה "חוסן הקהילה ויכולת ההתאוששות" היא טאוטולוגית. עם זאת נדרשת במחקרנו הפרדה בין שני מושגים: 1. החוזק של הקהילה (חוסן) 2. ההתאוששות. חוסן הקהילה היא תכונה פוטנציאלית היכולה לסייע להתאוששות בפועל, אולם מה חשיבותה בהתאוששות? הלא ישנם גורמים נוספים המסייעים לה, שאין להתעלם מהם. קיים אפוא צורך במחקרים מקבילים העוסקים בתפקוד הממשי של מוסדות הקיבוץ נוכח מציאות חדשה לחלוטין, וכן בהשפעה של גורמים חיצוניים (כגון ממשלה, מועצה אזורית, ההסדר המדיני שיתקבל בין לבנון וישראל) על ההתאוששות.
קיבוצי הצפון פונו באופן גורף מיישוביהם מספר ימים לאחר אירועי השבעה לאוקטובר, אך פינוי מרצון החל עוד קודם לכן. אלא שבעוד שקיבוצי עוטף עזה פונו ברובם למקום קליטה אחד, תושבי רוב קיבוצי הצפון פוזרו בין כמה מרכזים בבתי מלון ובקיבוצים, ולמעשה אף ישוב לא פונה כיחידה אחת למקום מרכזי שבו נמצאים רוב החברים. כך יצא שבאותו בית מלון נמצאו חברים ממספר קיבוצים. חלק ניכר מהחברים התפנו ישירות לקרובי משפחה או חברים. בהמשך חל שינוי בהרכב: מספר המתארחים אצל קרובי המשפחה הלך ופחת, ומספר המחפשים פתרונות פרטניים (לרוב - דירה שכורה) הלך וגדל. בעת איסוף הנתונים, כשליש מהמשיבים עדיין גרו במלון אליו התפנו, ועוד שליש בדירה שכורה. השאר עברו לבתי מלון אחרים (באופן פרטני), לחו"ל או חזרו לקיבוץ. כיום שיעור השוהים בבתי המלון אליו התפנו הוא מזערי.
לסיום – כמה ממצאים ראשוניים הקשורים לחוסן הקהילה:מתוך ההשוואה שערכנו בחודשים אפריל-יוני 2024 בין מידת שביעות הרצון של שתי הקבוצות הגדולות – הנשארים במלון או בכפר נופש ומי שמצאו פתרון פרטני (דירה שכורה), עולה כי מי שגר בדירה שכורה שיפר את תנאי המגורים ומדווח לרוב גם על שיפור כללי באיכות החיים. לעומת זאת, מי שנמצא במלונות בהם מתגוררים חברי קהילה נוספים, מרגיש יותר שייכות לקהילה, מרוצה יחסית יותר מהתקשורת הפנים-קיבוצית ומחיי החברה.
• מוצגת השוואה של שביעות רצון בין שתי הקבוצות הגדולות בחודשים אפריל-יוני 2024 – הנשארים במלון או כפר נופש של הפינוי הראשוני ושל שוכרי הדירות.
• מי שגר בדירה שכורה שיפר את תנאי המגורים ומדווח לרוב גם על שיפור כללי באיכות החיים.
• הגרים במקומות הפינוי בהם מרוכזים חברי קהילה רבים, מדווחים על שביעות רצון גבוה יותר מהתקשורת הפנים יישובית ותחושת השתייכות גבוהה יותר.
ציון החוסן הקהילתי של שבעת הקיבוצים היה בין ממוצע של 3.05 ל-3.72. החוסן הקהילתי נמדד על פי סדרת שאלות. זהו ציון ממוצע של התשובות, טווח הציון נע בין אחד (נמוך) לחמש (גבוה).
בשלושה קיבוצים ניכרת ירידה בחוסן הקהילתי בהשוואה לאופן בו נתפס לפני הפינוי. בארבעה קיבוצים יש יציבות, ואפילו עליה בחוסן הקהילתי, אם כי זו אינה משמעותית סטטיסטית.
הירידות הבולטות ביותר בחוסן הקהילתי הן בקיבוצים שחוסנם לפני הפינוי היה הנמוך ביותר (ירד מ-3.05 ל -2.53) והגבוה ביותר (ירד מ-3.72 ל-3.03). ממצא זה מעמיד בסימן שאלה את ההשערה שכניסה למשבר עם חוסן קהילתי גבוה מאפשר יציבות ועמידות גבוהה יותר.
אנו מצפים ומקווים שהממצאים שנאסוף בהמשך המחקר יסייעו להבין מה נדרש לעשות כדי שהקיבוצים יוכלו להתאושש בצורה המיטבית.
|
|
קהילה וקהילתיות מבעד לעיניהם של בעלי תפקידים ומובילים קהילתיים – תקציר ההרצאה
(פרופ' זאביק גרינברג, המכללה האקדמית תל-חי והמכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה; פרופ' ענת קדרון, המכללה האקדמית תל-חי).
ההרצאה מבוססת על מחקר שערכנו ובו ניסינו לבחון מהם השינויים שעוברת הקהילה מאז הפינוי. ממצאי המחקר, המבוסס על ראיונות עם מנהלי קהילה ובעלי תפקידים בעת הזו, מלמדים שהמושג קהילה ובמיוחד במרחב הכפרי וביישובים צמודי גדר, הולך ומשנה את פניו. מתוך הראיונות עולה כי את השינויים שעוברות הקהילות ניתן לבחון דרך שני ממדים: הזמן והמרחק.
הגדרת הקהילה את מצבה, על פי מנהלי קהילה ובעלי תפקידים, מושפעת מהזמן שעובר ומהמרחק של חברי הקהילה ממרכז הקהילה שבמקומו החדש מאז הפינוי.
בשלב הראשון התפנו רבים מחברי הקהילה למקום מרכזי ושהו בו יחד. תקופה זו הייתה מאופיינת בתחושת שותפות גורל שמקורה בהלם מהמציאות החדשה שנכפתה תוך מספר שעות וימים בודדים על אלה שנאלצו לצאת מבתיהם מבלי לדעת מתי ישובו. תחושה זו תרמה לגיבוש ולהתאגדות משותפת סביב המצב. זו הייתה תקופה של עצב וכאב גדול, אֵבֶל על המציאות החדשה. בה בעת דווח כי לחלק מהחברים הייתה זו כעין שיבה לימי עבר, השהייה המשותפת ביחד שעות רבות, חדר האוכל במלון שדימה את מציאות החיים של חדר האוכל הקיבוצי-ההסטורי, כל אלה תרמו לתחושה זו. תחושת הביחד – ומכאן שמו של עידן זה – הייתה חזקה ומשמעותית.
השלב השני התאפיין בשינוי מחשבתי אצל הפרט והמשפחה נוכח מציאות החיים החדשה וחשיבה ראשונית על פתרונות מתאימים ברמה המשפחתית. שלב זה, המוגדר כ"שלב הבירור וההגדרה המחודשת של המציאות", אופיין בדיון פרטני שנע בין הצורך למציאת פתרון אינדיבידואלי למשפחה, לבין המחויבות לקהילה ולמצבה והיותו של הפרט חלק מקהילה הנמצאת במציאות משברית. בשלב זה החל פיזור של הקהילה, כאשר חלק מהחברים מצאו לעצמם פתרונות דיור אחרים, אך המלון עדיין שימש כמרכז הקהילה. אט אט החלו החברים שיכלו לעשות כן לעזוב את המלון, אם כי רבים מהם שכרו בתים ויחידות דיור בקרבתו.
לאורך הזמן השתנתה המציאות והחלה הגדרה מחודשת שלה. מספר השוהים במלון הלך והתמעט, לעיתים אף נוצר מרכז קהילתי נוסף של מבוגרים שהתגוררו במלון אחר או של מספר משפחות שעזבו ביחד את המלון והקימו מרכז משלהן. הפיזור הלך וגדל ובהתאם לכך הלך והצטמצם הקשר שבין מי שעזבו לבין הקהילה. בעלי התפקידים מדווחים על ניסיונות לבנייה מחודשת של הקהילה, אם בהרחבת התשתיות 'היישוביות' במלונות, אם בבנייה מחודשת של מערכות החינוך הפורמלי והחינוך החברתי ואם בהצטיידות שתאפשר המשך שהייה במלונות. שלב זה לא צלח במלואו והביא את הקהילות לשלב הבא – זה שבו הן מצויות כיום – שלב האכזבה. הביטויים לשלב זה הם התכנסות הפרט אל עצמו ותחושה של היעדר תמונת עתיד. בעוד מנהלי הקהילה מתקשים לצייר תמונת עתיד, החברים, כך נראה, התרגלו למציאות החיים הרחק מבתיהם, אך מבחינה רגשית מתארים מציאות של כעס, תסכול ולא פעם אף סממנים של דיכאון.
השלב בו נמצאות הקהילות כיום מתאפיין בחשש מן העתיד. המציאות הקהילתית החדשה שהתהוותה היא שהקהילה האחת הפכה לכמה תת-קהילות וקבוצות המפוזרות במקומות שונים. בעלי תפקיד מדווחים על קושי לתת תשובות מספקות לחברי הקהילה ועל חוסר יכולת לתאר תמונת עתיד ברמה המדינית, האזורית והקהילתית, מה שמשפיע על תחושת ביטחון שכל כך נחוצה בימים הלאה לחברים. עוד הם מדווחים על עייפות, הן של חברי הקהילה והן שלהם עצמם, אשר מקבלת ביטוי בהתכנסות של הפרט והמשפחה, בצמצום ההגעה לאירועים קהילתיים, ובקושי בשמירת הקשר עם החברים שהתרחקו. חלק מבעלי התפקידים העלו שאלות לגבי היכולת לשמר את הבסיס הקהילתי המשותף במציאות בה אנשים 'מתרגלים' לשגרת החיים החדשה במקומם החדש, ואגב כך הולך ומצטמצם בעבורם מקום הקהילה.
כל אלה מלמדים על משמעות המקום כמושג מחבר בקהילות הקיבוציות בהיבט התפקודי, ויותר מכך בהיבט הזהותי, ועל השפעת המציאות המורכבת בשנה האחרונה על הקהילות הקטנות שאך לפני זמן קצר היו במצב של צמיחה ומוצאות עצמן כעת במציאות של דעיכה ונסיגה. |
| |
|
אורחים ומארחים – חקר מקרה של קיבוצים מפונים מעוטף עזה
|
| |
|
מסרה: פרופ' מיכל פלגי
במסגרת המחקר הכולל בנושא המפונים מהישובים הכפריים ודרכי התאוששותם המבוצע על ידי צוות החוקרים של המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה, נערך חקר מקרה של שני קיבוצים שפונו מעוטף עזה.
המחקר מתמקד במערכת היחסים בין המפונים לבין המארחים, באתגרים שעמדו/עומדים בפניהם ובדרכי ההתמודדות שלהם איתם, כיחידים וכקהילה.
במסגרת המחקר ערכנו ראיונות עם בעלי תפקיד ועם חברי/חברות שני קיבוצים מפונים וכן עם המארחים על מנת לבחון הן את נקודות המפגש והן את השוני בתפיסת המצב של כל אחד מהגופים. בנוסף ניתחנו פרסומים על אותם קיבוצים במדיות השונות ופרוטוקולים של ישיבות הנהלה, אסיפות קיבוץ וראיונות קבוצתיים. נבדק תהליך המעבר למקום אליו פונו, כיצד התקבלו במקום החדש ומהם הקשיים ודרכי ההתמודדות בהתארגנות הראשונית וההמשכית של הגורמים הבאים:
א. מוסדות החינוך – טיפולם בקבוצות הגיל השונות, כולל דרכי ההתמודדות שלהם עם הקשיים שחוו הילדים ובני הנוער.
ב. מוסדות הרווחה – טיפולם בנושא הדיור ובקשיים של מבוגרים בקבוצות הגיל השונות ובצרכים הבסיסיים שלהם.
ג. מוסדות הבריאות – דרכי מתן השירות לצרכי הבריאות השונים של חברי הקיבוץ.
ד. הנהלת המשק – דרכי ניהול הקהילה במצב בו כל המוסדות הקיבוציים התפוררו והיה צורך לבנותם מחדש. בחנו כיצד נשמרה התקשורת עם כל חלקי הקהילה, אלה שפונו למקום מרכזי ואלה שהתפזרו למקומות אחרים, כיצד מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות (כגון, לאן יעבור הקיבוץ בשלב הבא של שיקומו) והחברתיות בקיבוץ, האם הדמוקרטיה הקיבוצית נשמרת וכן כיצד יוצרים שיתופי פעולה עם הקהילה המארחת. בנוסף, בחנו את התכניות העתידיות ואת דרכי הקהילה לשמור על חוסנה.
המחקר בדק גם באלו תחומים היו הסכמות רחבות הן בין המפונים לבין עצמם והן בין המפונים לבין המארחים, ובאלו לא. כמו כן נבחנו ההבדלים האידיאולוגיים בין שני הגופים, משמעויותיהם וההתמודדות עמם.
המחקר עדיין בעיצומו. ניתוח עמדותיהם של המארחים והסתגלותם לשינוי שחל בקהילתם עם בואו של מספר מתארחים רב, יוצגו במידעון הבא. |
| |
|
אירוח "'השולחן העגול' למרחב הכפרי" במכון לחקר הקיבוץ
|
| |
|
מסר ד"ר שלמה גץ
ביום רביעי, 18.9.24, ארחנו במכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה את מפגשו ה-38 של "'השולחן העגול' למרחב הכפרי" – פורום מתדיין שמטרתו קיום שיח על נושאים העומדים ברומו של עניין למרחב הכפרי, יישוביו ומתיישביו. הפעם הקודמת, אגב, שבה ארחנו את "השולחן" היתה לפני עשור, במפגשו העשירי.
נושא המפגש הפעם היה היעילות הכלכלית של הרשויות במבנה הדו רובדי, והשאלה שעמדה במרכזו היתה האם עדיף לבזר ולהעניק סמכויות לישובים או דווקא לרכזן, לפחות בתחומים מסוימים, בידי המועצה האזורית. הדובר הראשי היה ד"ר רון שני שסיים לאחרונה דוקטורט בנושא זה. ד"ר שני הציג פרמטרים כלכליים לבדיקת התנאים בהם עדיף הביזור והתנאים שבהם עדיף הריכוז, תוך התייחסות לגודל המועצה, למרחקים בין הישובים ועוד.
הדוברים האחרים במפגש היו ד"ר אורית דיניסמן-דגני (מכללת תל חי והמכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה) שהרצתה על "יתרון לקוטן – יש דבר כזה? סוגיות במתן שירותים מוניציפליים על ידי הישוב הבודד", ועו"ד מרב ניב (ראש היחידה לקואופרציה בתנועה הקיבוצית) שהרצתה על "אגודות שיתופיות כמנועי צמיחה מוניציפליים במרחב האזורי: זהות ועדים כמכשיר".
הגיב להרצאות פרופ' ערן רזין (מנהל המכון ללימודים עירוניים ואזוריים, המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית).
הדיון היה ער ושימש הסחת דעת טובה, ולו גם רגעית, מהמצב המתוח בארץ. |
| |
|
סדנת "בינוי תרבות" במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות
|
| |
|
מסרה: ד"ר נורית פיינשטיין
בתאריכים 9-10 בספטמבר 2024 השתתפתי, כחוקרת תרבות יהודית מתחדשת ותרבות קיבוצית בפרט, בסדנה שדנה בשאלה "כיצד נבנית תרבות-לאומית?". הסדנה התקיימה במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות שבמדרשת שדה בוקר כחלק ממהלך מתמשך של קבוצת מחקר שעל חבריה אני נמנית, המתמקדת במושג "בינוי תרבות". הקבוצה היא חלק ממעבדת מחקר רחבה יותר במרכז עזריאלי ללימודי ישראל (מעל"י) העוסקת ב"בינוי אומה".
משתתפי הסדנה, מהם אנשי אקדמיה משלל תחומי דעת ומחקר ומהם שהגיעו ממוסדות התרבות, דנו במהלכה בכלים ובאסטרטגיות שבהם משתמשים בנאי התרבות ובאופני התקבלותה בציבור של התרבות המוצעת מתקבלת. בין השאלות שעלו לדיון: באילו דרכים פעלו בנאי התרבות כדי לעצב את התרבות הלאומית? עד כמה היו מודעים לאתגרים שבדרך וכיצד התמודדו איתם? מהם המדדים להצלחה בבינוי תרבות? מהו תפקיד הציבור בתהליכי בינוי התרבות ומי למעשה מנווט את התרבות – ההוגים, אנשי החזון, או שמא המציאות החברתית בשטח? ועוד... ועוד...
הסדנה התמקדה בתרבות הציונית-הישראלית ויחד בחנו במהלכה את המאמצים של מעצבי התרבות להנחיל ערכים ותפיסות, לגבש זהות קולקטיבית ולהציב אופק אוטופי לאומה המתעצבת.
לצד הדיון העל-זמני בבינוי תרבות בתקופות שונות ובהקשרים שונים של המציאות הישראלית, נגענו גם במציאות שלנו בשנה האחרונה ובשאלת בינוי התרבות בעת מלחמה.
במהלך הסדנה הרצה כל משתתף על סוגיה ממחקרו המתחברת לתכנים הנידונים. כותרת הרצאתי היתה: "יחסי יוצר, יצירה וקהילה בתרבות החג הקיבוצית – משולש שווה צלעות או משולש ברמודה?". במרכז ההרצאה עמדו יחסי הגומלין המתקיימים במרחב החיים הקיבוצי בין שלושה: האמן היוצר, כמחולל ומעצב תרבות; היצירה המגויסת לבניינן ולעיצובן של תרבות וקהילה; והקבוצה, כקהל היעד של היצירה וכמוציאתה במקרים רבים לפועל, בייחוד ככל שנוגע הדבר לטקסי החג והמועד הקיבוציים ולשנות התהוותם. מערכת יחסים זו הופכת מורכבת יותר בקהילה הקיבוצית מבכל חברה אחרת מתוקף אינטנסיביות החיים המשותפים, אינטנסיביות שבכוחה להערים קשיים ולהציב מחסומים, כשם שבכוחה לאפשר, להפרות ולשאוב השראה. הדגמתי זאת מבעד ליצירתם של כמה יוצרים קיבוציים בשלל מדיומים של יצירה (משוררים, מלחינים, כוריאוגרפים, אמנים פלסטיים ועוד...) ודנתי בתהליך התקבלותה של היצירה בקהילה.
עונג גדול להימנות על הקבוצה הזו ולהיות חלק מהסדנה – בועה של שאר רוח במציאות חיינו הסבוכה!
בתקווה שמתוך היורה המבעבעת והמפרה הזו, של ידע, נסיון, יצירתיות ורצון טוב, נצליח למצוא את הדרך לא רק לחקור תהלכים בבינוי תרבות אלא גם לבנות, לתקן ולשקם באמצעותה!
|
| |
|
• יום העיון השנתי לזכרו של אמרי רון
|
| |
|
יתקיים ביום שישי ה-15.11.2024, בשעות 9:00-13:00, בקיבוץ משמר העמק.
ביום העיון נעסוק הפעם במשימתה המרכזית של התנועה הקיבוצית בעקבות מלחמת אוקטובר 23, ובסוגיית בניינו כוח פוליטי סוציאל-דמוקרטי חדש.
חברו לארגון הכנס: קיבוץ משמר העמק, המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה, מעגל הקבוצות, יד טבנקין ויד יערי.
ציבור המתעניינים מוזמן! |
| |
|
רשמים מסקירת עיתונות ואתרי חדשות (מסרה: חנה גולדמברג) |
| |
|
כחלק מריכוז המידע הרלבנטי לצורך מחקרי העתים הללו במכון לחקר הקיבוץ, נאספים הדיווחים שנתפרסמו בעיתונות המודפסת ובאתרי החדשות האינטרנטיים בנוגע לנעשה בימים אלה בקיבוצים השונים (בצפון, בדרום ובכלל...). להלן מספר רשמים שעלו מן החומר שהצטבר בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2024:
בצפון
יחידים חוזרים לקיבוצם המפונה, מנסים להתארגן לשנת לימודים. המפונים שנמצאים רחוק מקיבוצם מתקרבים לאזור. אחרי עשרה חודשי מלחמה, בצפון כבר לא מתרגשים מאיומי איראן וחיזבאללה (עדי חשמונאי, הארץ, 14.8.24). תושבים רבים שפונו מבתיהם כבר שבו אליהם, ויש אפילו מסעדות שחוזרות לשגרה.
בשמונת הקיבוצים הלא-מפונים בגליל העליון מנסים לקיים חיים רגילים למרות אזעקות, נפילות ויירוטים.
"עבר חודש ועוד חודש ועוד חודש והגענו לשבעה ושמונה חודשים, ומה גילינו? שמרוב שחששנו שהמציאות הביטחונית תנורמל, נירמלו פה את הפינוי. היום זה נשמע לכולם הגיוני שיש בישראל מפונים. 'מפונים' זאת מילה יפה, אבל המונח הנכון הוא 'עקורים'" (הארץ, 1.8.24).
"הפכנו לבשר תותחים, אנחנו לא מעניינים אף אחד" (דבר, 13.8.24).
לאחר 10 חודשי מלחמה: משרד הביטחון וצה"ל החלו בביצוע עבודות ביטחון ומיגון בארבעה ישובים בגבול הצפון: להבות הבשן, כפר סאלד, עמיר ושמיר. מדובר בקיבוצים שמרוחקים קצת יותר מ-5 ק"מ מהגבול ושהתושבים שלהם לא פונו מבתיהם (אלי אשכנזי, וואלה, 15.8.24).
"הקריה הטיפולית לנכים בגליל נפגעה במתקפת כטב"מים: 'למטופלים רבים אין מענה אחר באזור". [...] מדובר בבריכה השיקומית היחידה בצפון בה מטופלות כל האוכלוסיות הרלוונטיות מהאזור – נכי צה"ל, אנשים עם מוגבלות, ילדים עם צרכים מיוחדים, קטועי גפיים ועוד. במתחם ניזוקה גם בריכת אימון בה מתאמנים שחיינים מקצועיים ונבחרות שחייה מאזורי הגליל והגולן "(הדס יום טוב, דבר, 11.8.24).
· חינוך
"הורי קו העימות נדרשים לבחור: לימודים סדירים או ביטחון לילדיהם. ארגון המורים החריג ארבעה בתי ספר בצפון מאיומי השביתה, אלא שעל ההורים להתמודד דווקא עם היעדר של כיתות ממוגנות ופתרונות אבטחה להסעות התלמידים" (עדי חשמונאי, הארץ, 1.9.24).
"מחסור במורים ובכיתות וחשש מנסיעה מסוכנת: בתי הספר בגליל מתחילים את שנת הלימודים. ההתארגנות נדחתה לרגע האחרון בגלל חוסר בהירות מצד הממשלה ומשרד החינוך לגבי המפונים מהצפון. מחסור במורים, חשש מנסיעה בכבישים מסוכנים, ומחסור בכיתות ובמעבדות – אלו רק חלק מהבעיות איתן מתמודדים בתי הספר באזור הגליל העליון והמזרחי, שצפויים לפתוח בעוד חמישה ימים את שנת הלימודים בצל הלחימה המתמשכת בצפון" (מיכל מרנץ, דבר, 27.8.24).
· כלכלה
"לראשונה: עסקים בגליל העליון יפוצו עבור הפסדים בגלל המלחמה" (ניצן צבי כהן, דבר, 8.8.24).
"אבסורד בגבול הצפון: 'ביקשו ממני הוכחות שהנזק למטעים נגרם מהמלחמה'" (יאיר קראוס, YNET, 7.8.24).
"אושר: פיצוי מלא לכל העסקים בגולן ובגליל העליון ממאי עד אוגוסט" (גד ליאור, YNET, 7.8.24).
"בצפון לא קוטפים את הפירות: 'עשרות אלפי טונות של פרי הושמדו בעונה הזאת. השמדתי 90 טון פרי כי לא היה לי איך לקטוף אותו, ואני לא היחיד", אומר ל'דבר' רני בר נס, מגדל פירות ממושב ביצרון ויו"ר ענף הפירות במועצת הצמחים" (מאיה רונן, דבר, 4.9.24).
· מנרה
"קיבוץ מנרה ספג את הפגיעה הקשה ביותר בצפון – 75% מהבתים ניזוקו במלחמה. שליש מהקהילה עבר לקיבוץ גדות, והשאר מפוזרים ברחבי הארץ. אנשי מנרה לא חוששים מפגיעה בחוסן הקהילה שמתגלה כחזק, אלא מאי – הודאות לגבי תקציב השיקום של הקיבוץ" (טלי חרותי-סובר, The Marker, 1.9.24).
· פרויקטור לצפון
"לתושבי הצפון לא אכפת מי יהיה הפרויקטור, אלא רק שהכסף לסיוע ולשיקום יתחיל לזרום. המחלוקת בין פרויקטור הצפון למנכ"ל משרד ראש הממשלה עושה כותרות, אבל מאחורי מסך העשן מסתתרת עובדה כואבת: התוכנית לצפון עוד לא תוקצבה אף לא בשקל אחד" (דוד טברסקי, דבר, 15.9.24).
בתחילת אוגוסט "ראש מנהלת שיקום הצפון אליעזר (צ'ייני) מרום, עוד לא פגש את כל ראשי הרשויות המפונות, אבל כבר החל בגיוס ראשוני של עשרה מנהלים בכירים שיעמדו בראש אגפים ותחומים. באמצע ספטמבר יש ידיעות על החלפתו בפרויקטור אחר" (יאיר קראוס, YNET, 6.8.24).
"פרויקטור הצפון: 'אנחנו גוף מתכלל, לא גוף ביצוע. זה תפקיד משרדי הממשלה'. אליעזר (צ'ייני) מרום הגיע לוועדת הנגב והגליל בכנסת אבל לא ידע לענות על שאלות פשוטות כמו אילו תקציבים כבר יצאו מתקציב 2024 שניתן למנהלת הצפון: 'אין לי פה את הרשימה'. 'תפסיקו לעבוד על אנשים בעיניים', אמר יו"ר פורום יישובי קו העימות משה דוידוביץ'" (טלי חרותי-סובר, The Marker, 16.9.24).
"פרויקטור הצפון צפוי להמליץ לממשלה להרחיב את הגדרת יישובי קו העימות. אליעזר (צ'ייני) מרום אמר בישיבת ועדת הנגב והגליל בכנסת שימליץ לכלול בהגדרה יישובים נוספים שסובלים מירי רקטות ואינם זכאים לפיצויים" (דוד טברסקי, דבר, 17.9.24).
בדרום
בתחילת אוגוסט מפונים בדרום קיבלו הודעה שעד 15 לחודש צריכים לחזור לישובים. הודעה זאת גרמה להתנגדות רבה ופניה לבג"צ. בעקבות החלטה זאת, קיבוצים שונים מהדרום ששהו כמעט שנה בבית מלון, קיימו טקסים פרידה מהמקום שהיה להם "בית" זמני.
"בהוראת המדינה וברגשות מעורבים, רבים בעוטף שבו לבתיהם. ויש גם מי שלא. [...] לאחר חודשים רבים שהיו מפונים מבתיהם ונדדו ממקום למקום, נאלצו רבים מתושבי עוטף עזה לשוב לבתיהם. המדינה הפסיקה היום (חמישי) את המימון לשהייה בבתי מלון, וכ-33 יישובים ברחבי האזור, בהם שדרות, זיקים, ניר עם, עלומים, סעד וארז, רואים שוב את תושביהם חוזרים הביתה" (עדן סולומון, הארץ, 15.8.24).
· שיקום קהילת בארי:
"החודש יתחילו תושבי בארי להיכנס לקיבוץ הזמני שנבנה בשבילם ליד חצרים – עם חדר אוכל, בתי ילדים, מועדונים, מרפאות, משרדים ועוד, שישמשו אותם כשנתיים לפחות, עד שהקיבוץ החרב ישוקם" (אביגיל זית, מקור ראשון, 13.8.24).
הקיבוצים בארי וחצרים הם מעתה "קהילות שכנות". חברי חצרים הכינו שלטים לבתים הזמניים של בארי, עם שמות המשפחה (מאיה רונן, דבר, 3.9.24).
· ויש גם מעשי התנדבות:
"דרך ארץ: מה גורם לאנשי קריירה לעזוב הכל ולעשות שנת שירות ביישובי העוטף? הם חיים בדירות שותפים מבורדקות, עם הווי מבודח של מתנדבים, חיפוש משמעות בחיים והרבה התלהבות סוחפת, רק שבמקום צעירים פרועים לפני גיוס, מדובר במבוגרים מנוסים שכבר צלחו קריירות וגידלו משפחות. כעת השאירו את הבית החם ואת מנעמי הפנסיה מאחור, והחליטו לרדת לשנת שירות בעוטף עזה". (דויד פרץ, ישראל היום, 5.9.24).
כללי
"מיגוניות, תרגילים צבאיים וגרעיני נח"ל זאת היערכות צה"ל לשנת הלימודים בקו העימות. בנגב המערבי מילואימניקים יוצבו בעמדות שמירה בכל מוסד חינוך, בגבול הצפון. יאובטחו קליטת התלמידים ופיזורם ביישובים, וב-2 האזורים חיילי וחיילות חיל החינוך ילוו את הקהילות בפתיחת שנת הלימודים" (אור גואטה, דבר, 1.9.24).
"מענקי חלף אבטלה ואכלוס למפונים יופסקו בעוד שבועיים; הארכתם תלויה באוצר ובממשלה. הזכאות למענקי חלף אבטלה ולמענקי אכלוס למפונים צפויה לפוג בסוף אוגוסט ומשרד האוצר מסרב להאריך את תוקפו. הארכת תוקפם של מענקי האכלוס תלויה בהחלטת ממשלה" (ניצן צבי כהן, דבר, 19.8.24).
"הממשלה האריכה את הסיוע למפונים [בדרום], במחיר קיצוץ שיפגע בתושבי הצפון: 'חטא על פשע'. הממשלה אישרה להאריך את הסיוע עד 30 בספטמבר, במקביל לקיצוץ של כחצי מיליארד ש"ח, שייגרעו גם מהסיוע לתושבי הצפון. יו"ר פורום יישובי קו העימות, משה דוידוביץ': 'הדיו עוד לא יבשה על החלטת הממשלה מסוף מאי, והיא כבר מקוצצת'" (דוד טברסקי, דבר, 27.8.24).
"שנת הלימודים בפתח – וכ-20 אלף תלמידים מפונים יתחילו אותה הרחק מבתיהם. 'יש תחושה של ייאוש עמוק. שכחו אותנו', אמרה ל N12-מפונה מקריית שמונה שילדיה יתחילו את השנה במערכת החינוך. כ-11 חודשים לאחר פרוץ המלחמה - כ-79 אלף ישראלים עדיין מפונים, רובם מצפון הארץ. זינוק באבטלה בקרב תושבי העיר" (תומר אלמגור, N12, 29.8.24).
"ועדת הכספים אישרה העברת 400 מיליון ש"ח לשהות המפונים. התקציב שאושר נמוך ב-100 מיליון ש"ח מזה שאושר בהחלטת הממשלה, ומותנה בקיצוץ רוחבי בתוכניות לשיקום הצפון. התוכנית המרכזית שתיפגע: התחדשות עירונית בפריפריה" (דוד טברסקי, דבר, 3.9.24).
· ותיקים
"מאז ה-7.10 פונו מבתיהם מאות אלפי אנשים, מתוכם כ-130 אלף הם אזרחים ותיקים, שנעקרו מבתיהם ומדפוסי היומיום אליהם התרגלו במשך שנים" (בתאל אלון, Online, 19.8.24).
"הממשלה הבטיחה למפונים ותיקים דיור מוגן בחינם, ואז הודיעה שיידרשו לשלם.240 תושבים מהעוטף ומהצפון נענו להזמנה להתגורר בדיור מוגן בחינם החל מאוגוסט ועד סוף 2024. רק בשבוע שעבר (סוף אוגוסט) הם עודכנו שהחל מאוקטובר הם ייאלצו לשלם עד 12 אלף ש"ח בחודש: 'אם היינו יודעים שזה רק לחודש, לא היינו לוקחים את אבא שלי'" (דוד טברסקי, דבר, 23.8.24).
. |
| |
|
קריאה נעימה, בשורות טובות ולהתראות במידעון הבא! |
| |
|
