דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב, ויש שהוא נאחז במסורת הקיימת ומוסיף עליה.

ברל כצנלסון

תמה שנה והחלה שנה חדשה, בלוח העברי וגם בלוח האקדמי. 

מלאת שנתיים לאסון השבעה באוקטובר כמו גם עסקת החטופים (שיישומה טרם הושלם!) ושוך הקרבות בעזה, מאפשרים מרחב נשימה גם בעשייתנו האקדמית ובהתבוננותנו על האירועים והשלכותיהם במרחב הקיבוצי.

לצד המשך ההתקדמות במחקרינו השונים, שעוסקים רובם ככולם בחברה הקיבוצית בעקבות השבעה באוקטובר, הולכות ונרקמות תוכניותנו לשנת היובל למכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי שהוקם באוניברסיטת חיפה בשנת 1976. מתוכננים מספר אירועים ותוצרי תוכן אחרים שישקפו לציבור החוקרים, לתנועה הקיבוצית ולכלל המתעניינים את העשייה הענפה של המכון ב-50 שנותיו וכיום.

צפו לעדכונים!

מידעון זה יוקדש, רובו ככולו, לכנסי הקיץ האקדמיים בהם השתתפו חוקרי המכון, ובראשם כנס "אף על פי כן" המשותף לכל גופי המחקר הקיבוציים, ובהם המכון לחקר הקיבוץ, ולתנועה הקיבוצית.  

עוד על הפרק בימים אלה - הפרס השנתי שמחלק המכון מטעם "קרן קיבוץ". בשנה זו הוגשו כמועמדות לפרס 6 עבודות מחקר שכבר הסתיימו ופורסמו, והצעת מחקר אחת.

העבודות עוסקות במגוון תחומי דעת: היסטוריה, תכנון פיזי של הקיבוץ, מיסוי, השלכותיה של מלחמת ה-7 באוקטובר על תושבי עוטף עזה, תהליכי קבלת החלטות מששותפות בקיבוצי המחנכים, מוטיבציה למילוי תפקידים בקיבוץ השיתופי.

הפרס לעבודה הזוכה יוענק בתחילת שנת 2026.

איחולינו לשנה טובה יותר, שנת ריפוי ואיחוי השברים, שנת מחקר פורה ושאר רוח, להבאת החטופים החללים כולם לקבר ישראל ולחזרת הקהילות שעדיין מפונות הביתה! 

שלכם, צוות המכון.  

מערכת המידעון: ד"ר דורון נדיב, אליאט אורחן וחנה גולדמברג.

עורכת: ד"ר נורית פיינשטיין. 

במהלך הקיץ השתתפו חוקרי המכון בשלושה כנסים שנערכו כולם בארץ.

1.  הקונגרס העולמי ה-19 למדעי היהדות - כנס בינלאומי שעורך האיגוד העולמי מדעי היהדות אחת ל-4 שנים. הקונגרס התקיים באוגוסט 2024 באוניברסיטה העברית בירושלים בהשתתפות מאות חוקרים. מבין חוקרי המכון הרצו בכנס ד"ר נורית פיינשטיין (כותרת ההרצאה: "'המועד החגיגי הוא בבואה, תוצאה והשתקפות' – מקומו של החג בבניין הקהילה הקיבוצית – בימי הראשית ואחרי השבעה באוקטובר")  וד"ר שלמה גץ (כותרת ההרצאה: "קשר למקום, חוסן קהילה ויכולת התאוששות של הקיבוצים המפונים בצפון") .

2.      כנס האגודה ללימודי ישראל  (AIS)– אגודה מדעית בינלאומית המקיימת כנס בינלאומי מדי שנה. השנה הכנס התקיים באוניברסיטת חיפה. מבין חוקרי המכון השתתפו ד"ר שלמה גץ יחד עם חנה גולדמברג, (כותרת ההרצאה: "השפעת הפיזור של קיבוצי הצפון על החוסן הקהילתי"), פרופ' מיכל פלגי יחד עם אליאט אורחן (כותרת ההרצאה: "דילמות של צדק בקיבוץ מארח וביקיבוץ מתארח"),  ד"ר תמר לזר יחד עם ד"ר יובל אשוש, ד"ר דורון נדיב ואליאט אורחן (כותרת ההרצאה: "חוסן של קהילה כפרית בסביבה עירונית עקבות הטראומה של השביעי באוקטובר: חקר מקרה".  

3.      "כנס אף על פי כן 2" – הכנס השנתי של פורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה שהרחיב את שורותיו לכנס בו שותפים גם התנועה הקיבוצית וגורמים נוספים. הכנס השנה נערך במכללת תל-חי ("אוניברסיטת קרית שמונה בהקמה") בהוקרה ליישובי הצפון. מבין חוקרי המכון הרצו פרופ' מיכל פלגי יחד עם אליאט אורחן, ד"ר שלמה גץ יחד עם חנה גולדמברג, ד"ר דורון נדיב יחד עם ד"ר תמר לזר,  ד"ר יובל אשוש ואליאט אורחן,  פרופ' זאביק גרינברג. פרוט על תוכנית הכנס ותכני הרצאות של חוקרי המכון בו, יובא בהמשך המידעון.

מעט לפני ראש השנה התארח במכללה האקדמית תל-חי שבגליל העליון הכנס השנתי של פורום חוקרי הקיבוץ ותנועת העבודה (המשותף לכל גופי המחקר הקיבוציים) בשיתוף התנועה הקיבוצית, שעסק בפיתוח הצפון. חברו לכנס שותפים רבים ובהם, כמובן, המועצה האזורית הגליל העליון. עוד בלטו בו נציגי מיזם הנגב המערבי והגליל העוסקים בתיעוד השנתיים האחרונות ביישובי "עוטף ישראל" (על המיזם ראו בקישור הבא: https://www.kibbutz-story.com/)

מטרת הכנס הייתה בחינה ודיון בדרכים להצמחה, חידוש ופיתוח חבל הארץ הצפוני של מדינת ישראל- הגליל - לאחר שנתיים של פינוי.

בכנס הוצגו מחקרים על התמודדות הקהילות הקיבוציות והנהגותיהן עם הפינוי, עם טראומת העזיבה ועם הדרכים להתחדשות. כך, למשל, איילת צביאל עסקה בהרצאתה במשמעותה של התרבות כמחזקת קהילה במצבי משבר; ומיכל רייקין עסקה במשמעות השותפות האזורית. לאורך כל הכנס שולבו הרצאות ממחקרים עדכניים, סדנאות שהובלו על ידי התנועה הקיבוצית ודוברים המייצגים קולות ותחומים שונים בהם נדרש פיתוח וחידוש לצרכי השיקום וההתחדשות מהשנתיים האחרונות.

חברנו, היסטוריון התנועה הקיבוצית, מוקי צור, נשא דברים על התקווה, משמעותה והצורך בה בימים מורכבים אלו.

בנוסף התקיימו סדנאות שעסקו בבניית הנארטיב החדש בקיבוצים, נארטיב שיבטא גם את הסבל, והכאב  של הקיבוצים והתמודדותם עם תפקידם החדש במרחב כמגיני הגבול, נראטיב המחליף את תדמיתם הנוכחית כיישובי נדל"ן לכל המבקש לגור בכפר.

בערב התכנסנו לאירוע 'בין הקולות'  בניהולה, הפקתה והובלתה של איילה מינקר (ניר יצחק), שבו נשזרו סיפורים ושירים המחברים בין האדם למקום. הדוברים בערב, כולם אנשי הגליל, סיפרו את סיפורם בעקבות השבעה באוקטובר ובחרו שיר שמשמעותי עבורם בתקופה זו. היה זה ערב מיוחד, מרגש ומקרב לבבות.

יומו השני של הכנס הוקדש בחלקו להרצאות ובחלקו האחר לסיורים מרתקים בישובי הצפון בהובלת מנהלי הקהילה במנרה ובמשג-עם ובעלי תפקידים במטולה ובקריית שמונה. בסיורים הוצגו אתגרי הזמן וההתמודדות עמם ביישובים. ניכר היה שנזקי המלחמה ופגיעותיה אינם מבחינים בין קיבוץ למושב, בין מושבה ועיר, וזהו גם אחד המסרים החשובים שעלו מן הכנס כולו.

ייחודו של הכנס היה בשילוב שבין ידע "מהשטח" - מנסיונם של מי שנושאים תפקידים בקיבוצים, במועצות ובתנועה, לבין ידע שהוא תוצר של מחקר אקדמי. הפאנלים השונים היוו הזדמנות לשיח ולפיתוח חשיבה משותפת על האתגרים העומדים בפני הצפון כולו. אחת מהמסקנות שעלתה מכך הייתה שיש צורך להתחיל לדבר בשפה אזורית, שההפרדות הקיימות בין הישובים על רקע השוני בין סוגי ההתיישבות מתגמדות אל מול האתגר העצום של פיתוח וצמיחה של הגליל לאחר שנתיים מורכבות כל כך.  

על המחקר:

מחקר שיזם ועורך המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה בודק את הקשר בין חוסן הקהילה לבין התאוששותה, כלומר האם קהילות שלפני הפינוי או בתקופת הפינוי היו בעלות חוסן קהילתי גבוה מצליחות להתאושש מהר יותר או טוב יותר מאחרות. המחקר נערך בשבעה קיבוצים מפונים בגבול לבנון ובוחן את החוסן הקהילתי שלהם בארבע נקודות זמן:  1. לפני הפינוי, 2. באפריל-מאי 2024 (כשבעה-שמונה חודשים לאחר הפינוי), 3. באפריל מאי 2025 (כשנה לאחר הבדיקה הקודמת וכחודשיים לאחר שהותר לחזור לישוב).  4. מתוכנן לשנת 2026, שנה לאחר החזרה לישוב. במועד זה תבחן ההתאוששות עצמה.

החשש העיקרי שהניע את המחקר היה מהתפוררות הישובים. לפיכך, ביקשנו לבדוק האם החוסן הקהילתי מסייע לשמור על הקהילה וכיצד. לאתגר נענו שבעה קיבוצים, ששה מהמועצה האזורית הגליל העליון ואחד מיישובי "מטה אשר". כל הקיבוצים הללו ידועים אמנם כולם כבעלי חוסן גבוה, אבל קיימת ביניהם שונות, ולכן חשוב הממד ההשוואתי של המחקר. 

חוסן הקהילה:

מדד החוסן הקהילתי נבדק באמצעות מספר שאלות העוסקות בתפקוד המוסדות וביחסים החברתיים. ממוצע התשובות לשאלות אלו הוא מדד החוסן הקהילתי. סולם המדד הוא בן חמישה שלבים (1 - בכלל לא; 3 - באופן בינוני; 5-  במידה רבה מאוד). הציון הממוצע של סך כל הקיבוצים לפני הפינוי היה 3.39, אך  קיימים הבדלים בציונים שהתקבלו בקיבוצים השונים. ציון החוסן הנמוך ביותר היה 3.05, והגבוה ביותר 3.72. בתקופת הפינוי החוסן הממוצע ירד במקצת, ל -3.21, כשלושה קיבוצים ירדו במדד החוסן, שלושה נשארו באותה רמת חוסן, וקיבוץ אחד עלה במדד החוסן. לאחר החזרה לקיבוץ, מדד החוסן הממוצע לכל הקיבוצים חזר לרמתו לפני הפינוי -  3.39, כשבשלושה מהם שבה רמת החוסן לגובהה לפני הפינוי, בשלושה מהם המדד גבה במקצת יחסית למצב שהיה לפני פינוי, ובקיבוץ אחד ירד מדד החוסן הקהילתי.

הזיקה לקיבוץ שהייתה חזקה מאוד נחלשה במקצת בתקופת הפינוי וגם לאחר החזרה לקיבוץ.

כיצד השפיעה תקופת הפינוי על חוזק הקהילה?

כ-50% מהמשיבים חושבים כי תקופת הפינוי חיזקה את הקהילה, כ-25% מהם חושבים שהקהילה נחלשה, וכל היתר (כרבע נוסף מהמשיבים) סבורים שתקופת הפינוי לא שינתה דבר בחוזק הקהילה. גם כאן יש הבדלים בין הקיבוצים. בארבעה קיבוצים כשליש מהמשיבים העריכו כי הקהילה התחזקה, ובשלושה הקיבוצים האחרים – 70% העריכו כי הקהילה התחזקה.

הסיבות לחזרה או אי חזרה הביתה.

הסיבה העיקרית שציינו המשיבים לחזרתם הביתה היא "הרצון להרגשת בית". 69% מהנשאלים ציינו זאת כסיבה חשובה. במקום השני, בהפרש גדול, 50% מהמשיבים ציינו ש"הקיבוץ הוא ביתי ואיני מתכוון לעזוב אותו", ואילו במקום השלישי, כשליש מהמשתתפים ציינו את "הרצון לחיי הקהילה בקיבוץ" כסיבה חשובה לחזרתם. אלו הן סיבות רגשיות או חברתיות.

סיבות אינסטרומנטליות (כגון מקום עבודה, חיים נוחים יותר, רמת שירותים) זוכות לחשיבות מעטה יחסית בעיני המשיבים: רק 2% ציינו כסיבה חשובה לאי-חזרתם את החשש שלא יוכלו להתפרנס בקיבוץ, 2% נוספים ציינו את רצונם להישאר במקום עבודתם (2% ציינו כסיבה חשובה), 8% תלו זאת בהשתלבות ילדיהם במסגרות החינוך החדשות ואילו 15% ציינו את המתנתם לסוף שנת הלימודים של ילדיהם. (השאלון הופץ באפריל מאי 2025).

הסיבות הביטחוניות התגלו במחקרנו הן כסיבה לאי-חזרה הביתה (16% הביעו חשש מהמצב הבטחוני) והן כסיבה לחזרה (20% ציינו את הצורך בנוכחות בגבול הצפון).

מחקר זה מתבסס על חקר מקרה של קיבוץ בעוטף עזה שבו נהרגו 5 תושבים ו-5 נלקחו בשבי לעזה ב-7 באוקטובר. אנשי הקיבוץ (להלן "גיבור" - שם בדוי) התפנו למחרת המתקפה למלון באילת, ובאמצע דצמבר עברה מרבית הקהילה לשני מגדלי דירות (שכורות) בתל-אביב. המערכת הניהולית של הקיבוץ, על ועדותיה השונות רווחה (בריאות, חינוך, תרבות וחברה), התארגנה במהירות למילוי תפקידיה גם בתנאים אלו. 

נתוני המחקר נאספו באמצעות ראיונות עם שבעה חברי קיבוץ מהשורה ושניים מממלאי התפקידים בהקהילה, וסקר שעליו השיבו 77 חברים ותושבים בין אביב 2024 לאביב 2025.

מטרת המחקר היתה לבחון את החוסן הקהילתי כלומר את יכולתה של הקהילה להסתגל לשינוי בתנאי החיים בעקבות אסון ביטחוני, לפעול באופן תקין ואף לשפר את תפקודה.

מתוך התאוריה הקיימת בנושא החוסן הקהילתי, בחרנו לבסס את המחקר על שלוש נקודות התיחסות: תפקיד המדינה, תפקיד ההון החברתי ותפקיד המנהיגות. 

תפקיד המדינה ב"גיבור" לא היה מורגש חודשים רבים, אך היא אימצה את המודל שהתגבש בו והעתיקה אותו לקיבוצים מפונים אחרים.

מבחינת ההון החברתי כיתת הכוננות המאומנת היטב הצילה את הקיבוץ בקרבות נגד המחבלים הרבים ומנעה נפגעים רבים יותר. להתאוששות המהירה סייעו הון אנושי בעל מיומנויות מקצועיות וארגוניות גבוהות ורשת ענפה של קשרים חברתיים עם מוסדות חוץ קיבוציים. חברי הקיבוץ הרגישו וטיפחו את הקהילתיות במגדלים, הם ציינו כי המפגש היומיומי עם החברים  היה רב יותר מאשר בשגרת החיים בקיבוץ לפני הפינוי, ושההיכרות בין החברים העמיקה וחיזקה את הקהילה.

המנהיגות מילאה תפקיד מרכזי בהעצמת הקהילה בהשגת המטרות. יחד עם זאת, התעוררה התנגדות חזקה בקרב החברים בשל העדר שיתוף רחב יותר שלהם בנעשה. עם הזמן המנהיגות החלה לשתף את החברים בדיונים רבים יותר, ולנהוג בשקיפות רבה יותר בקבלת החלטות, בגמישות ובשיתוף הציבור. יחד עם זאת מנהל הקהילה פרש לפני סיום הקדנציה שלו בשל קונפליקטים שהתגלעו עם הקהילה.

חקר המקרה של "גיבור" מחזק את הספרות הקיימת על חוסן קהילתי. "גיבור" משמש דוגמה לקהילה בעלת הון חברתי גבוה, לכידות קהילתית, מנהיגות הסתגלותית, ויכולות הצומחות "מהשטח", המפגינה תהליך מהיר של בניין חוסנה הקהילתי. 

בעקבות התקפות חמאס בשבעה באוקטובר 2023, נאלצו קהילות קיבוציות רבות להתפנות. הדבר חייב הן את התושבים העקורים והן את הקהילות המארחות שלהם להסתגל לנסיבות חסרות תקדים. מחקר מקרה זה, שנערך בשנים 2023-2024, בוחן את דילמות הצדק שהתעוררו הן בקיבוץ העקור והן בקהילה המארחת אותו. הניתוח חושף ממדים מרובים של אתגרי צדק כגון: צדק חלוקתי וסביבתי בהקצאת דיור; צדק פרוצדורלי בקבלת החלטות קהילתיות; וצדק בין-אישי בפרקטיקות של תקשורת. אתגרים אלה השפיעו באופן משמעותי על שתי הקהילות, והאירו לא רק את הדינמיקה המורכבת של רילוקיישן חירום ושילוב, אלא גם את האסטרטגיות המשמשות לניווט מוצלח במשברים כאלה.